כן, יצאנו מאוכזבים מהביקור הראשון, אבל ככל הנראה לא האחרון שלנו בוורדה (Verde) - הבייקרי החדש והכשר בהרצליה, שהופך עם רדת החמה לבר יין באווירה איטלקית. לא מאוכזבים מהאוכל חלילה, וגם לא מהשירות ומהווייב הכללי, שרובם לגמרי מספקים את הסחורה ויותר מזה, אלא מאוכזבים בעיקר מעצמנו, שלא הגענו מוקדם יותר כדי להספיק לטעום את סינבון הלוטוס שהמקום מתגאה בו. אלוהים, סינבון לוטוס.
ורדה, שממוקם במרכז מסחרי קטן ומטופח בשכונת הרצליה הירוקה המערבית, לא רחוק מאוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי), שואף לספק לתושבי האזור מענה קולינרי מסביב לשעון, מהזריחה עד לשקיעה, ומשנה למעשה את פניו בשעות הערב. בבוקר ובצהריים אפשר לשבת על קפה, מאפים מתוקים ומלוחים תוצרת עצמית, כריכים, טוסטים, סלטים, פיצות, פסטות ומנות בוהריים אחרות, כולל אפשרות לטייק אוויי.
קפה ביום, יין בלילה
השינוי מגיע כשפנסי הרחוב נדלקים, אז הופך הבייקרי / בית הקפה השכונתי לאֶנוֹטֶקָה – מונח איטלקי המתאר בר יין שמאפשר למבלים גם ללגום מכוסות, גם לרכוש בקבוקי יין שלמים בהנחה מתוך מבחר של עשרות, וגם לנשנש מגוון מנות אוכל, כמעט כולן קטנות ו/או מיועדות לחלוקה, מתוך תפריט מצומצם אך מהודק.
הגענו למקום באזור שש בערב. למרות האווירה החמימה והכפרית שבתוך המקום עצמו, בחרנו להתיישב במתחם החיצוני הנעים והמואר באינטימיות, כדי ליהנות מבריזה סתווית של סוף אוקטובר. לאחר שבישרו לנו שהחמצנו בשעות ספורות את סינבון הלוטוס וידידיו הפחממתיים והפגינו אמפתיה כנה כלפי תחושת הפספוס שלנו, בחרנו להתעשת ולהתמקד בתפריט הלילי.
פתחנו בסיגר כרישה וגבינת עיזים (42 שקלים) - שהומלצה במיוחד על ידי המלצר האדיב עד מאוד (בהצלחה במילואים). זו אכן מנה מנצחת של שני סיגרים עבים במיוחד, לוהטים, פריכים וזהובים, שמלאים בירק ובגבינה ומוגשים עם רוטב איולי חריף, זילוף של דבש חם (הברקה!) וסלטון ירוק בצד. טעים ומפתיע ברמות. אם תבחרו לא לחלוק את המנה המעולה הזו ייתכן שתוכלו לשבוע רק ממנה, אבל רצוי להתחשב בכל יושבי השולחן.
ניסינו גם את הארנצ'יני (42 שקלים) - שלוש יחידות שמנמנות בגודל בינוני לצד רוטב רוזה/פרמזן ואותו סלטון ירוק. כדורי האורז והגבינה המטוגנים אומנם לא שברו שיאי מקוריות, אבל היו מוצלחים מאוד והביס לא היה יותר מדי צ'יזי (קרי, כשגבינה לוהטת זולגת מהצדדים כמו לבה) - אלא מעודן וקריספי. אנחנו לגמרי מעדיפים את הארנצ'יני שלנו ככה, ולא בגרסתו הגעשית הניגרת.
גם רביולי הארטישוק הירושלמי (45 שקלים) התגלה כראוי למדי ומתאים לחלוקה, שכן כיסוני הפסטה הבודדים היו גדולים יחסית, כך שכל סועד יכול להסתפק באחד. רוטב הפקורינו העשיר, מחוזק בשקדים ובלימון, היה אומנם מעט דומיננטי שכן מדובר בגבינה בעלת טעם עז, אז קחו את זה בחשבון.
ל"עיקרית" חלקנו פסטה אלי אוליו קורנייאקי (110 שקלים) - לינגוויני בשמן זית עם צ'ילי, שום, פירורי לחם ודג דניס צרוב. למה המרכאות? כי זו לא מנה גדולה, וחתיכת הדג היחידה היתה לטעמנו קטנה למדי, בטח ביחס למחיר הגבוה. שלושה-ארבעה ביסים ואין דג. מצד שני זו היתה מנה מושקעת ואלגנטית שלא שחתה ברוטב, טעימה מאוד אבל גם חריפה למדי. עוד קצת דג (או לחלופין תמחור נמוך יותר) והיינו מפרגנים לה כפול.
במקום יין בחרנו לצוות לארוחה שני קוקטיילים מיוחדים שמציעים בוורדה – Red Blossom (53 שקלים), שמורכב מקמפרי, ג'ון, ליקר פירות אקזוטיים, פסיפלורה והדרים- היה מתקתק, ו-Summer Jam (55 שקלים) החמצמץ יותר, שמבוסס על וודקה, ליקר ליצ'י, לימון, אבטיח, מנגו ונענע. שניהם היו קלילים, מרעננים ובסך הכל בסדר גמור.
דווקא בגזרת הקינוחים (45-42 שקלים) נרשמה אכזבה יחסית. הובהר לנו שקינוחי הערב משתנים מדי יום ועדיין אין להם תפריט מגובש, ובהתאם להיצע הנוכחי הזמנו פונדנט שוקולד וטארט לימון אישי. כחובבי מתוקים מושבעים, הפונדט אומנם היה עשיר ושוקולדי, אבל לטעמנו, ובכן, לא מתוק מספיק, אפילו קצת חסר טעם ודי משעמם. ניכר כי נעשה שימוש בשוקולד מריר וזה לגיטימי ויש שיגידו מתבקש, אבל משהו היה חסר שם. אולי כדור גלידה בצד? פרי? רוטב כלשהו במקום כל כך הרבה אבקת קקאו?
טארט הלימון הקרמי-חמצמץ-מתקתק היה מוצלח ויצירתי יותר. הוא שודרג בעלי נענע, חתיכות לימון וקרמבל קראנצ'י מסביב, אבל אולי היה עדיף להגיש אותו צונן, ולא חמים יחסית? ייתכן, אבל זה לא היה דיל ברייקר.
בקרוב, כך הבטיחו לנו בוורדה, יציע המקום האפי האוור, משקאות נוספים וגם תפריט מעודכן, שכן זה הנוכחי מוגדר כתפריט הרצה. שמנו לעצמנו תזכורת עתידית להתעדכן בהתפתחויות, וגם אחת בהולה יותר לגבי סינבון הלוטוס. אלוהים, איך פספסנו את סינבון הלוטוס.
ורדה, נתן אלתרמן 44, הרצליה. כשר
ראשון-חמישי 07:00-23:00, שישי 07:00-17:00
