הקונוטציה הראשונית שמעורר עמק יזרעאל ויושביו עבורי היא של חקלאות, עבודת כפיים, סוג של צניעות לכת מהולה בגאוות יחידה חזקה מברזל וזיכרונות של אבטיח וענבים על המרפסת של דודה זורל'ה בנהלל. הדבר האחרון שעולה לראש כשאני חושב האזור הוא נהנתנות קולינרית עם קריצה חזקה לחיי הלילה.
אבל זה בדיוק מה שרקחו שלושה שותפים תושבי האזור, שמגיעים כולם דווקא מתחום המסיבות ובילויי הלילה של אזור הקריות והעמקים, על גג של בניין משרדים בפאתי רמת ישי. mala rooftop היא תוצאה של מאמץ של יותר משנתיים שעוכב על ידי השבעה באוקטובר והמלחמה וכעת החל לנצנץ באזור התעשייה הקטן והאיכותי של היישוב בפאתי העמק.
רמת ישי הפכה בשנים האחרונות להאב של קולינריה באזור כשלמסעדת הבשרים הוותיקה לימוזין הצטרפו המסעדות האיטלקיות מרקטינו וגוסטינו, לצד שלל מזללות אחרות שצצו במקום.
הגענו למלה בערך בשעה שבע, לאחר שבמסעדה המליצו לנו להגיע בשעה זו בשביל ליהנות מהשקיעה. הכניסה למסעדה היא דרך מעלית בקומת החניון של בניין המשרדים החדש שעל גגו יושבת המסעדה. כשדלתות המעלית נפתחu בקומת הגג מצאנו את עצמנו ניצבים מול שלוש מארחות מצודדות בסוג של חדר כניסה שנראה מתאים יותר למועדון לילה מאשר למסעדת סושי. ההמתנה הרגישה מעט כמו בניית מתח מכוונת, שהפכה מובנת מרגע שהוצאנו על ידי המארחת שלנו במסע קצר למקום הישיבה שלנו.
החלל הפתוח של המסעדה, המשקיף על הנוף הקסום של שדות העמק, האדים בעיצומה של השקיעה כשהוא משמש רקע לאחת המסעדות המושקעות והיפות שראינו בישראל.
חלל המסעדה מורכב מבר מרובע גדול שמצידו האחד עמדת די ג'יי עם תקליטן שנראה כמי שממש נהנה מהעבודה שלו ומצידו השני של הבר חלון למטבח, שם טבחים עסוקים נראו נאבקים במנות דג שונות. בעברה השני של המסעדה, אחרי מחיצת מתכת אלגנטית ניצבה בריכת השחייה שלצידה תאי ישיבה עם גגונים שמזכירים מלון נופש, בר גדול נוסף ובמה להופעות ניצבו בקצה הרחוק של הבריכה. הבעלים הסבירו כי הבריכה היא עדיין בגדר קישוט מהפנט, אך בכוונתם להשמיש אותה לקראת פתיחת המקום בשעות הצהריים ולאירועים בהמשך הדרך.
התיישבנו על הבר המרובע במרכז המסעדה. נראה כי אווירת המסיבה שיצרו הבעלים, הביאה עמה קהל גדול של אנשים צעירים, יפים שבאו לבושים ליציאה. "הרעיון הוא לאכול ארוחת ערב במקום שבו יצאת לבלות", אומר בחיוך ביישני עדו איינהורן, מבעלי המקום, בשעה שהוא מתזז מנקודה לנקודה. "ההשראה הייתה מקום שבו ביקרנו באמסטרדם, ששילב ארוחה ממש טובה עם אווירה של מועדון יוקרה", הוא מוסיף.
והבעלים אכן עשו מאמץ לייצר סטנדרט קולינרי גבוה. במקום פועל השף לב יוסף, בעבר ממסעדת "יאוזה" ומאסטר בתחום הדגים והסושי. התפריט במקום, שאינו גדול במיוחד, נשען כולו על יכולותיו של יוסף לעשות קסמים עם תוצרת מהים והתוצאה מהודקת וחזקה. התחלנו עם ניגירי סלמון צרוב בחמאת כמהין וטראיקי (55 שקלים) ופרוסות סשימי ילו טייל ים צ'ימיצ'ורי עגבניות שרופות, שמן זית ופונזו (77 שקלים). שלוש חתיכות הנגירי, אפופות ניחוח הכמהין, שהגיעו לשולחן היו מעדן. מדובר במנה שצריכה לתת לחומרי הגלם לדבר בלי התחכמויות מיוחדות וזה בדיוק מה שהיא הייתה. טעם הכמהין לא העפיל על זה של הדג והאורז היה בכמות הנכונה. גם הסשימי היה נהדר, עם חתיכות נדיבות ומענגות של הימאצ'י, דג לבן נפלא ועמוס טעם, עם רוטב שבני דור הרשתות יכנו "מדויק" ואני אסתפק בלומר שהוא טעים.
המשכנו לסלט ענבים על החצי עם גבינת מנצ'גו בצל סגול, צנוניות פטרוזליה ולקט ירוקים (63 ₪). מדובר במנה שצריכה לככב בכל תפריט קיץ ישראלי שהייתה מרעננת, קלילה וכמובן, כיאה לאכסניה - אינסטגרמית בעליל. לצד מנת הסלט לקחנו שיפוד פטריות על גריל פחמים עם אספרגוס וקציפת תירס ומנצג'ו (73 שקלים) שהיה נחמד, כשהקציפה לא מתוקה מדי כמו במנות אחרות מסוג זה. את שלב מנות הביניים סיימנו עם המלצה מהשף עצמו, סשימי טונה בלו פין עם סויה קוג'י וווסאבי טרי מהגולן, תענוג נדיר במסעדות בישראל, במיוחד מחוץ לתל אביב. הביס היה מעולה, עשוי מדג איכותי, והעלה זכרונות של מסעדות יוקרה בחו"ל.
כסוג של מנה עיקרית לקחנו שני רולים של סושי מאגף הספיישלים של התפריט. הראשון היה סלמון אפוי במרינדה, אבוקדו, בצל ירוק, עם איולי צ'ילי ועטוף בסלמון צרוב (81 שקלים). המרינדה החרפרפה של הדג האפוי הזכירה מעט דג של שבת, במובן הטוב של המונח והרול עצמו היה טעים מאוד ומאוזן היטב. ניכר שהמקום לא נוהג לפוצץ את הרול באורז כפי שנהוג בסושיות רבות מדי מה שנותן למרכיבים האחרים הזדמנות לזרוח.
הרול השני היה סיפור ההצלחה האמיתי, רול ספיישל דג ים משתנה, עטוף במיקס דגים עם אבוקדו וקנפיו (97 שקלים). דג הים של אותו היום היה ההימאצ'י שהוזכר קודם מה שהפך את גליל הסושי לחוויה מענגת במיוחד, עשירה בטעמים של ים ובעלת מרקם כיפי.
ל"מלה" יש תפריט אלכוהול עשיר שכולל הרבה יינות מהארץ ומהעולם אבל גולת הכותרת שלו הם הקוקטיילים, שכמו המקום עצמו מגיעים עם מידה מפוארת כמעט של שואו. אנחנו הזמנו "למונסאן" (57 שקלים) משקה מבוסס על ג'ין עם נגיעות של ג'ינג'ר , למון גראס, יין לבן, יוזו ולימון. למרות שמו הלימוני הוא מגיע עם פלח אבטיח קטן בתוכו שנעים לנשנש בהמתנה למנה הבאה. דגמנו גם "יה -הו" (60 שקלים) קוקטייל חמצמץ על בסיס רום עם מלפפון , ביטר סלרי, ספרייט ופסיפלורה.
"מלה רופטופ" עושה היטב מה שמסעדות רבות בישראל חוששות לעשות, היא חוגגת את הנראות המנצנצת והמוקפדת שלה ומעלה על נס את כל מה שהוא אינסטגרמי, צעיר, מגניב ועוד שאר דברים שאני עצמי כנראה כבר לא אהיה יותר. היא מוכיחה שעם הקפדה על הפרטים הקטנים ומחויבות אמיתית למצויינות קולינרית, אין שום דבר רע בקצת "שופוני".
והאמת היא שמאחורי הבריכה, העיצוב המוקפד והאנשים היפים שבאים לראות ולהיראות על הגג ברמת ישי, אכלנו שם את אחת הארוחות המרעננות והכיפיות של הקיץ הזה.
Mala Rooftop
חורש האלונים 18, רמת ישי
050-2882418
שעות פעילות: שני - שבת 19:00-01:00
