תחרויות יין לא רק מסבות גאווה וסיפוק לייננים ולבעלי היקבים הזוכים, אלא גם נותנות להם יכולת לבדוק את עצמם אל מול איכויות המתחרים. אמנם לפני הכל, סוד גלוי ומפורסם הוא שתחרויות יין טובות לתזרים המזומנים של היקב. מדליות מוכרות. אחרי ככלות הכל, הרוב המוחלט של הצרכנים אינו מוצא את הידיים והרגליים במדפי היין ומסתמך על המלצות המוכרנים בחנויות, שלעיתים מושפעות מיעדי מכירות כאלה ואחרים. כאשר הם נתקלים ביינות עטורי מדליות או בכאלה שמבקרים בני סמכא ניקדו בציונים גבוהים - היד מושטת והבקבוק נשלף ונרכש.
בעולם מתקיימות תחרויות יין רבות, חלקן מקצועיות ונחשבות יותר (בהן "דיקנטר" הבריטית, "Vinitaly" האיטלקית, "וינאליס" הצרפתית ו"IWC" האמריקנית) וחלקן פחות, ובישראל יש לנו את תחרות "אשכול הזהב" הוותיקה, שחגגה לאחרונה 23 שנים לקיומה.
מתחרים בה עשרות יקבים מקומיים - יקבי ענק מסחריים לצד יקבי בוטיק זעירים - ומכיוון שהטעימות נערכות במתכונת עיוורת, פעמים רבות נרשמות הפתעות, לכאן או לכאן; אם חשבתם שיין מיקב בוטיק הוא ערובה לאיכות גבוהה בבקבוק, תתפלאו לגלות כי את רוב המדליות קוטפים דווקא היקבים הגדולים.
מנגד, לפעמים דווקא העשייה הארטיזנלית המדודה, עם המגע האישי, עושה את ההבדל, ויינות מיקבים עלומי שם, קטנים או חדשים, מרשימים את החך של השופטים (גילוי נאות: כותב שורות אלה חבר גם הוא בפאנל השופטים) ופורצים באמצעות המדליה מאנונימיות אל תודעת ההמונים.
שלושת היקבים הגדולים בישראל, כרמל, ברקן וטפרברג, שולחים באופן מסורתי לא מעט יינות לתחרות וזוכים במדליות רבות, אבל גם יקבים בינוניים בגודלם, למשל יקבי ירושלים, בנימינה, יקב 1848, יקב היוצר, יקב מוני ועוד, לא טומנים את ידם בחבית ולא אחת "גונבים" מדליות וגביעים.
לאורך השנים התבלטו לא מעט יקבים מיהודה ושומרון, שזכיותיהם החוזרות ובמיוחד בקטגוריות הנחשבות יותר, לא יכלו להשאיר את חובבי היין אדישים. מבין שלל יקבי יו"ש שמשתתפים בתחרות, מתבלטים לאורך השנים בעיקר שניים.
האחד הוא יקב שילה, שאותו מוביל היינן המחונן עמיחי לוריא, שזוכה כמעט מדי שנה במקומות הראשונים בקטגוריות הצפופות של יינות אדומים זניים (קברנה סוביניון, מרלו, פרנק ועוד), בעודו משאיר מאחור שמות גדולים, והשני הוא יקב טורא, של בני הזוג ורד וארז בן סעדון, שכרמיו מטופחים בפסגת הר הברכה, ויין הדגל שלו, מאונטיין פיק, זוכה בעקביות במדליות זהב וכסף בקטגוריית "בלנד אדום מעל 150 שקלים" מאז שנת 2014 ועד לשנה הנוכחית (למעט בשנים 2019 ו־2023). השנה גם יין השרדונה שלהם קטף את מדליית הזהב.
זמן לתחרות
מי שעומד מאחורי התחרות ומפיק אותה מיומה הראשון הוא אבי בן עמי (54), שמכריו משוכנעים שבעורקיו זורם יין ולא דם. הוא היה מראשוני הסומליירים במסעדות היוקרה בישראל בשנות ה־90 (מול ים, רושפלד ועוד) וכתב יין מקצועי, ולצד האשכול הוא אחראי גם לתערוכת היין השנתית "סומליה", המקצועית והמקיפה ביותר בארץ.
בשנת 2002 תעשיית היין בארץ היתה בחיתוליה. מה הביא אותך אז לערוך תחרות יין?
"בשנת 2002 בגלל האינתיפאדה נסגרה מסעדת רושפלד שבה עבדתי, והתלבטתי עם עצמי מה אני עושה הלאה. עד אז לא היו בארץ תחרויות יין או תערוכות יין, והחלטתי שהגיע הזמן שתהיה אחת כזו".
לאורך שנות התחרות הענף התפתח מאוד והתחוללו בו שינויים רבים. איך זה מתבטא בתחרות?
"התחרות צומחת ומתפתחת יחד עם ענף היין ומתאימה את אופייה לתמורות בענף ולשינויים בטעם הקהל. אפשר לראות זאת במספר הקטגוריות בתחרות - התחלנו בשמונה והיום יש כבר כ־30. השנה, למשל, נוספה לראשונה קטגוריה ליינות כתומים". פעם באמת היה צורך בהעלאת המודעות ליין, אבל היום ישראל נמצאת במקום אחר לגמרי.
מה החשיבות של התחרות כיום?
"זה נכון שהיום יש הרבה יותר אנשים שמבינים ביין, ועדיין יש קהל גדול שחשוב לו לדעת שהיין שהוא רוכש נבחן ומדורג על ידי גוף בלתי תלוי בטעימה עיוורת ובפיקוח".
איפה אתה רואה את ענף היין בישראל בעוד עשור?
"אני מאמין שבשנים הבאות הייננים והיקבים יעסקו יותר ויותר בבחינת הזהות ה'ישראלית' או ה'ים־תיכונית' של יינותיהם ובהתאמה של זנים לאזורי גידול ולאפקט ההתחממות הגלובלית, לדרישות הצרכנים ועוד".
ארבעה יינות "זהב" שהרשימו אותנו
ג'נדלי "נחל" 2024, יקב מוני
זן ענבים מקומי ייחודי שגדל בכרמי היקב. הענבים נבצרו בשעת לילה מאוחרת. בעל צבע זהוב מפתה וניחוחות עשבוניים טריים משולבים בתפוח ירוק, אשכולית אדומה וליצ'י. זוכה קטגוריית "זנים לבנים שונים" (60 שקלים).
רוזאביק 2024, יקב בזק
יקב אחוזה משפחתי מקסים בכרמי יוסף, שטרם זכה להכרה הראויה למרות לא מעט מדליות בתחרות בשנים האחרונות. היין, על שמו של זאביק ז"ל, אחיו של בעלי היקב, עשוי גרנאש וסירה ובעל ארומות נפלאות של תות שדה ופטל טרי, לצד פריחה הדרית, גוף בינוני וסיומת אלגנטית. יין כיפי ומדויק. זוכה קטגוריית "יינות רוזה מעל 80 שקלים" (90 שקלים).
מרלו "שור" 2023, יקב שילה
מיוצר מענבי מרלו מובחרים שנבצרו בתחילת המלחמה בכרמי שילה וסביבתה, והתיישן כ־15 חודשים בחביות צרפתיות. באף נענע, אוכמניות ודובדבנים, ציפורן ושרף של עץ. בפה טעמי דובדבן כהה בשל, אסנה, שוקולד ושמץ וניל. זוכה קטגוריית "מרלו עד 100 שקלים'" (89 שקלים).
מאונטיין פיק, 2021, יקב טורא
ממסך הדגל של היקב נבנה מקברנה סוביניון (58%), מרלו (23%), קברנה פרנק (10%) והשלמה של שיראז, מהחלקות הוותיקות של היקב בגובה 850 מטר, והבלנד הורכב מהחביות המובחרות ביותר, אחרי התיישנות בת 22 חודשים. ליין צבע ארגמן־שחור עז וניחוחות דובדבני אמרונה. זוכה קטגוריית "בלנד אדום מעל 150 שקלים" (235 שקלים).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו