מרות סירקיס ועד דניאל עמית: האם האינסטגרם הרג את ספרי הבישול?

פעם, לפני שנים רבות, כוכבי המטבח ומורי הדרך של הבשלנים הביתיים (בעיקר בשלניות, אם להיות כנים), היו ספרי הבישול. בתחילה אלה היו ספרים פשוטים, צנועים, ולעיתים רבות גם נטולי תמונות, שמטרתם הייתה להנגיש את עולם הבישול ולפרק אותו לפעולות בסיסיות שיתלכדו לכדי ארוחה חמה, בריאה ומשביעה.

בהמשך, עם התפתחות תרבות האכילה בחוץ, שגשוג עולם המסעדנות הישראלי, כניסת מסכי הטלוויזיה לחיינו, ופריצתן של תכניות הבישול, גם ספרי הבישול החלו לעבור שדרוג. כל שף ומתכונאי שכיבד את עצמו התהדר בלפחות ספר אחד, אם לא בסדרה שלמה של כרכים מבהיקים מלאי אינפורמציה ותמונות.

אם הייתם בשלנים מתחילים, סקרנים, או סתם רציתם לדעת כיצד לבשל מתכונים חדשים, כנראה שהחזקתם בבית מדף ספרים מכובד שעל כריכותיו התנוססו שמות מפורסמים כמו: רות סירקיס, ישראל אהרוני, נירה שויאר, נירה רוסו, שאול אברון, חיים כהן, בני סיידא, עמוס קינן, חנה שאולוב, ליליאן קורנפלד, גיל חובב, רות אוליבר ועוד רבים אחרים.

המילה הכתובה והמודפסת הייתה הכלי העיקרי שבו השתמשנו כדי לצבור ידע קולינרי ולשכלל את יכולות הבישול שלנו. אבל עם התפתחות הטכנולוגיה נכנס לחיינו פורמט חדש – הבלוג האינטרנטי. פתאום, גילו המתכונאים, השפים והמומחים השונים את נפלאות הכתיבה האינטרנטית, כזו שלא דורשת שעות על גבי שעות של עבודה והשקעה כלכלית עצומה.

ולא רק הם – לפתע כל אוחז מקלדת עם גישה למרשתת הבין שעכשיו גם הוא יכול לפתוח בלוג ולהעלות מתכונים. מהצד השני, צרכני התוכן הבינו שמעכשיו אין צורך לצבור עוד ועוד ספרים למדף הנאנק מעומס, אלא אפשר פשוט להיכנס למנוע חיפוש, להקליד את כיוון המתכון המבוקש, ולקבל מגוון רחב של אפשרויות בלחיצת כפתור.

וזו הייתה רק יריית הפתיחה. למסיבה הצטרפו בהמשך גם היוטיוב, הפייסבוק, האינסטגרם והטיקטוק. העולם הפך גלובלי, המכשירים הסלולריים הפכו להיות חלק כמעט בלתי נפרד מאנטומיית כף היד שלנו, והאינפורמציה החלה מציפה אותנו מכל עבר בקלות בלתי נסבלת.

האם פעולה שפעם הייתה נחשבת לחוויה מלמדת ונעימה, כמו עלעול וחיפוש בין דפי ספרי המתכונים השונים, נחשבת היום לעול מציק ומייגע שנעדיף להימנע ממנו?

יצאנו לחקור האם באמת זהו המקרה, או שאולי עדיין מוקדם מדי לקבוע שהאינטרנט הרג את ספרי הבישול. לשם כך פנינו לכמה אושיות קולינריה ישראליות מובילות.

ישראל אהרוני

מגדולי השפים של ישראל כבר כמה עשורים, בעל מסעדות מפורסמות כמו "תפוח זהב", כיכב במשך השנים על המסך הקטן בתכניות בישול וחקר קולינרי כמו "דרך האוכל" ו"המסע המופלא", שופט בריאליטי בישול, כתב בעיתונים רבים, והוציא מעל ל-20 ספרי בישול שונים.

אהרוני: "אני ממש לא חושב שנכון שהאינטרנט החליף את ספרי הבישול. ראשית כל, צריך להבין את ההקשר הקולינרי היותר רחב. כמו שכל שיטת ההסעדה השתנתה במהלך השנים והגבולות נחצו והתערבבו, כך גם קרה עם אינפורמציה מתכונית. בתחילה זה באמת היה תחום ששמור לספרים ולעיתון, ואז הצטרפה הטלוויזיה, ולאחר מכן גם האינטרנט.

האינטרנט לא בא במקום הספרים והמדורים בעיתונים, אלא התווסף אליהם. היום האפשרויות הן אין סופיות, אפשר להשתמש גם בספרים, גם בעיתונים, גם בטלוויזיה וגם באינטרנט, ולכל אחד מהם יש ערך וחשיבות. זה בעיקר תלוי מי הקהל ומה הוא מחפש. אם אתה מחפש מתכון נקודתי ותכליתי, כנראה שתיגש לאינטרנט. אם אתה מחפש יותר מקורות השראה ולימוד, כנראה שתיגש לספרים. הסיסמא שלי היא – זה לא במקום, אלא בנוסף".

אורלי פלאי ברונשטיין

לשעבר העורכת הגסטרונומית של "השולחן", בעלת הבלוג "סירפלא", מפתחת מתכונים, עיתונאית אוכל ועורכת קולינרית. מחברת של יותר מ-10 ספרי בישול ועורכת של עשרות רבים אחרים.

אורלי: "אני חושבת שזאת שאלה עם תשובה מורכבת. זה נכון וגם מאוד הגיוני שהרבה מהתוכן עשה שיפט לדיגיטל, אבל לטעמי עדיין לספרי בישול יש מקום של כבוד, בטח ובטח אצל הדור המבוגר יותר.

כשמחפשים מתכונים קלים ופשוטים, כמעט תמיד ברירת המחדל תהיה לגשת למנוע החיפוש האינטרנטי. אבל כשרוצים להעמיק בתחום מסוים, ללמוד משהו חדש, טכניקה או מטבח לא מוכר, לספרים יש דרך להעביר את זה בצורה שלרשתות הדיגיטליות אין.

מעניין שגם בלוגרים ויוצרי תוכן מצליחים ברשתות הרבה פעמים מחליטים ללכת ולהוציא ספר, למרות שיש להם בלוגים, אתרים או חשבונות רשת מצליחים. כנראה שלהוציא ספר עדיין נשאר בגדר חלום רומנטי, כזה שנותן גושפנקה או חותמת איכות.

אני חושבת שספרים היום הם פחות לשימוש יומיומי ורציף, אלא יותר כלי לקבלת השראה ורעיונות. אנשים עדיין רוכשים ספרים, וחלקם אף מבשלים מתוכם, וספרי בישול חדשים ממשיכים לצאת לאור, אבל אין ספק שהאינטרנט נותן להם פייט רציני מאוד".

רחלי קרוט (קרוטית)

מתכונאית ועיתונאית קולינריה ותיקה, בעלת מדור שבועי, אושיית אינסטגרם בעלת הבלוג המצליח "Krutit" ואתר המתכונים לילדים "צוציקים".

רחלי: "אני אומנם חיה כיום בעיקר בעולמות הדיגיטל, אבל יש לי רקע עשיר ורומן ארוך עם עולמות המילה הכתובה, ואהבה גדולה לספרים. אני עובדת כבר הרבה זמן על ספר בישול משלי, רק שאני עדיין לא מצליחה לשחרר אותו כי מבחינתי ספר בישול זה משהו שצריך להתייחס אליו ביראת קודש.

וזה בדיוק ההבדל בין עולם ספרי המתכונים לבין עולם המתכונים באינטרנט. ספר ברגע שהוא יצא, זהו, הוא קבוע ואי אפשר לשנות אותו. ברשתות תמיד אפשר לחזור לתקן, לעדכן, לשפר ולשכלל.

בנוסף, המימד הנוסף של וידאו שאפשר ממש לראות את האוכל ב-360 מעלות, להבין את הטקסטורה והמרקם, זה מאוד מגרה ועושה חשק, וגם עוזר להבין טוב יותר מה אמור להתקבל בסוף. מה גם שבאינטרנט יותר קל ונוח לאגד ולסדר נושאים ולמצוא דברים בקלות.

אני עדיין חושבת ששניהם צריכים להתקיים יחד, שיש מקום גם לספרים וגם למתכונים הדיגיטליים, אבל אין ספק שהאינטרנט די דרס את עולם המתכונים הכתובים. מרגיש לי שספרים היום הם יותר להשראה ולקשט איתם את שולחן הקפה. יחד עם זאת, אני לא חושבת שהם יעלמו, כי בסופו של דבר זאת דרך להשאיר מאחור משהו מוחשי – האינטרנט יכול לקרוס ולהעלם יום אחד, ספר מודפס הוא כאן להישאר".

דניאל עמית

משפיענית ואושיית רשת מוכרת ופופולארית, עם כמעט חצי מיליון עוקבים, שעבדה קשה להגיע לאן שהגיעה, אבל את הפריצה שלה היא חייבת למתכון אחד שהפך ויראלי – פסטה עגבניות וחמאה מושחתת בסיר אחד.

דניאל: "התחלתי את הדרך שלי ברשתות, זאת הפלטפורמה החזקה שלי, כאן אני חיה ונושמת ופועלת, וכאן הקהל שלי. אני גם חושבת שלרוב האנשים כיום זאת הדרך הנוחה והמועדפת יותר, בייחוד ברמת הקשב והריכוז הדי נמוכה שיש לרובנו כיום.

אנחנו חיים את הרשתות ונמצאים שם רוב הזמן, כך שאם 'יקפצו' לי מתכונים מעניינים בתוכן שאני צורכת זה כנראה יגרום לי לרצות ללכת ולהכין אותם, וזה בוודאות נגיש וקל יותר מאשר לחפש מתכון מסוים באיזשהו ספר.

אני חושבת שספרים זה אחלה, ושלגמרי יש להם מקום וקהל, ולראייה גם הרבה יוצרי תוכן גדולים, שמאוד מבוססים ברשתות, הולכים ומוציאים ספרים והם נמכרים כמו לחמניות. זאת דרך טובה להרחיב את ארסנל הפלטפורמות והחשיפה. אולי יום אחד גם אני אעשה את זה. אבל נכון להיום, מבחינתי, עולם התוכן הדיגיטלי הוא לגמרי הכלי השולט והמנצח".

אם חיפשנו בתחילה פסיקה והכרעה ברורה בסוגיית המילה הכתובה אל מול התוכן הדיגיטלי, גילינו שהתשובה אינה חד משמעית. אולי זה היופי האמיתי של השינוי שחל בעולמות התוכן שלנו – היריעה התרחבה, האופציות רק הולכות ומתרבות, ולנו נשאר לבחור את הפלטפורמה והדרך הנוחה והנעימה לנו לצרוך את התוכן שאנחנו מחפשים.

אולי הגל הזה, שסחף אותנו קדימה בחיפוש אחר קיצורי דרך ופתרונות מהירים, החל לסוב לאחור. אולי נראה עדנה מחודשת של המילה הכתובה והמודפסת, של ההנאה מפעולת העלעול בין דפי ספר ממשי. ואולי אנחנו סתם רומנטיקנים המתגעגעים למשהו שהיה ולא ישוב להיות בדיוק אותו הדבר. את זה רק הזמן יגיד.