הקהל הישראלי כבר מאוהב: האם זה טרנד היין הבא?

מחוז פוליה (Puglia), הממוקם בדרום איטליה - "העקב של המגף", בשבילכם - ידוע כמוקד משיכה מועדף לחופשות של לא מעט אושיות אינסטגרם, והמפרצים, המערות הנסתרות (סטייל ראש הנקרה שלנו) וחופי הים המשגעים שלו נראים נפלא בתמונות ברשת.

אבל האמת היא שכלכלת המחוז מבוססת על חקלאות, ובעיקר על כרמי גפן וזית, ומשם תהילתו. לגבי הזיתים, בשנים האחרונות תולעת מסתורית פגעה בחלק ניכר מהעצים וייבשה אותם, והיבול נפגע באופן דרמטי. מהצד השני - הגפנים וייצור היין שם זוכים לעדנה שלא נראתה מעולם. אף שהמחוז מהווה רק כ־6% מסך השטח של איטליה, ייצור היין בו עומד על כמעט 15% מסך כל הייצור האיטלקי, וליינות הללו יש מאפיינים ייחודיים ובעלי משמעות נהדרת לחובבי היין הישראלים.

אז נכון שהצרכנים הישראלים מעדיפים קברנה סוביניון - וכן, יש שם גם לא מעט קברנה ושרדונה - אך הזנים השולטים בפוליה הם פרימיטיבו, נגרואמארו, סוסומניילו, פיאנו די אבלינו ומלבזיה. האקלים הים־תיכוני מעניק לענבים האלה שפע של סוכרים שהופכים לאלכוהול בתסיסה, ועם זאת היינות נשארים מתקתקים ונעימים לשתייה יומיומית. זו גם הסיבה שהמחיר שלהם שווה לכל כיס, ושקל "לרדת" על בקבוק כמעט בלי להרגיש - הם לא מורכבים מדי, לא מיועדים ליישון ממושך ומשדרים בדיוק את ההפך מהפלצנות הייננית של הצפון. בדיוק כמו האופי של האנשים שמתגוררים שם - what you see is what you get.

בשנים האחרונות התרחב יבוא היינות מפוליה לישראל, ולא מעט יקבים מוציאים מהדורות כשרות שיינותיהם זהים לחלוטין ליינות הלא כשרים של היקב. קחו למשל את יקב "דואה פלמה" (שני דקלים) הענק (במונחים ישראליים), שנמצא בין ברינדיזי ללצ'ה. זהו קואופרטיב שהוקם לפני 36 שנים על ידי עשרה שותפים בעלי כרמים באזור סלנטו. עם הזמן הביקוש ליינותיו הלך וגבר, וכיום שותפים בו כ־1,000(!) כורמים, והוא מייצר כ־35 מיליון בקבוקים בכל בציר, חלק גם כמותגים פרטיים.

היינן הראשי שם, פרנצ'סקו מאצ'י, הוא נכדו של המייסד, אנג'לו, וממש נולד לתוך העסק הזה. הוא למד ייננות במילאנו, ואחרי התמחות קצרה שב הביתה לדרום. אף על פי שהוא בסך הכל בן 27, הוא מנהל את האופרציה העצומה הזו ביד רמה ובבקיאות רבה.

הרבה יותר מיקב

סיירנו בחוות מכלי הנירוסטה הענקית של היקב, שאפשר לבלות בה שעות. יש בה מכלים כבירים, שמכילים 100 אלף ליטר ויותר, שעומדים או שוכבים, לצד כאלו שתכולתם היא עשירית מהנ"ל.

גם אולם החביות התת־קרקעי של היקב עצום, ומגוון החביות בו רחב - החל מפודרים (Foeders) אימתניים שמחזיקים בקרבם 5,000 ליטר, ועד חביות־מיני בגודל 50 ליטר, המשמשות ליישון יינות מיוחדים. כל יין זוכה לטיפול אישי.

בעצם, "דואה פלמה" הוא יותר מיקב. נדמה שמדובר במעצמה קטנה - שילוט החוצות שלו מככב בכל רחבי פוליה, ויש לא מעט בתי קפה וברי יין שונים שנושאים את שמו ומגישים את יינותיו. איך זה שאף אחד עוד לא שכפל את המודל הזה בארץ? אבל היקב הזה הוא בהחלט לא היחיד. יש עוד יקבים נפלאים בפוליה שמגיעים לארץ: סן מרצאנו, עם יינותיו המקסימים והנגישים; לאונה דה קסטריס הוותיק (נוסד ב־1665), יקב בבעלות משפחתית שהיה הראשון שייצר רוזה איטלקי וייצא אותו אל מעבר לים (פייב רוזס), ועוד.

נדמה שצרכני היין הישראלים התאהבו ביינות פוליה. האם הפרימיטיבו הוא טרנד היין הבא?

אז מה בכוס?

סן מרקו שרדונה 2023, דואה פלמה

שרדונה בצבע לימון־קש בוהק. בעל ארומה של פרי צהוב, אפרסק ושזיף, עם נגיעות פרחוניות עדינות ומינרליות נעימה. הלגימה מפתיעה ברעננותה ובמתקתקותה הנעימה. איזה כיף! (69 שקלים)

סן מרקו נגרואמארו 2023, דואה פלמה

יין בגוון אדום כהה עם שוליים סגולים. באף פרי בשל - שזיפים שחורים ודובדבן חמוץ, לצד תיבול ים־תיכוני ונגיעות מינרליות. הוא מוגדר חצי יבש, אבל בלגימה הוא לא מתוק יתר על המידה. התחושה בחך נעימה ומאוזנת היטב. הטאנינים קטיפתיים והסיומת בינונית, ובעיקר שמחה (69 שקלים).

טיאמו פינו גריג'יו 2023, סן מרצאנו

מיוצר מענבי כרם צעיר במרכז פוליה. בעל צבע בהיר, והאף שופע ניחוחות פומלית, מלון ופריחת ורבנה. הפה מתפוצץ מטעמי פרי - תפוח ירוק והדרים, החומציות טובה ואף יש רמזים למינרליות. איזה כיף של יין! (65 שקלים).

טיאמו פרימיטיבו 2023, סן מרצאנו

ענבי הפרימיטיבו מאזור סלנטו המפורסם נבצרו בספטמבר. צבע היין בורדו עמוק ויפה. הבוקה פירותי ואינטנסיבי ומבליט ניחוחות מתובלים של שזיף ודובדבן, עם רמז לעשבי תיבול מפולפלים. היין רך ומאוזן, אך בעל גוף רחב ונעים שיקסום לכל חך. וגם התווית מרהיבה! (65 שקלים).