המחתרת האיטלקית: הפיצה שהפכה מפרויקט ביתי לכוכבת קולינרית

בתקופת הקורונה, שהשביתה את העולם וגדעה כמובן גם את פעילות עולם הספורט, חיפש עומר סימון (28) - שחקן כדוריד מקצועי, מה לעשות. הוא התחיל לאפות פיצות בביתו ולמכור אותן באופן "מחתרתי" ללקוחות רעבים בשעות הערב והלילה המאוחרות. השמועה עברה מפה ומפוסט לאוזן, והעסק צבר תאוצה אדירה. אשתו של עומר, צ'לסי (28), מאפרת במקצועה, גויסה מהר מאוד לפרויקט המשפחתי הנוסק, והמחתרתיות הפכה לרשמיות עם פתיחת הסניף הראשון של "פיצה איקס" במרכז המסחרי הישן של מודיעין. 

 

הסניף הראשון של הרשת בפוטנציה הזו, סיפק בשנים האחרונות בעיקר פיצות, אבל גם מנות ראשונות, פסטות וקינוחים ברמה גבוהה - שהפכו לשם דבר באזור. ההצלחה והבאז עשו את שלהם, והניעו את בני הזוג הצעירים והנחושים העומדים מאחורי המיזם, שנולד די במקרה, להשיק לוקיישן ראשון מחוץ לשכונה הביתית שלהם. הפור נפל על תל אביב, והמקום החדש נפתח לאחרונה ממש מול דיזנגוף סנטר. 

 

 

גם הפעם מדובר במקום פצפון - כ-40 מ"ר בלבד של אקשן איטלקי אינטנסיבי - ללא מקומות ישיבה ממוזגים בפנים אלא רק על המדרכה ברחוב, מול כמה שולחנות מצופפים. זו לא מסעדה, אלא יותר דוכן אוכל משודרג, וזה כנראה גם חלק מהקסם האינטימי של פיצה איקס. 

 

המקום מציע תפריט מושחת ומגוון, וגם דיל משתלם במיוחד - איך אומרים "אכול כפי יכולתך באיטלקית"? אז כזה. פעם בשבוע בערבי ראשון ניתנת אפשרות לסועדים לרדת על כמה ואילו מנות שרק ירצו (ולא רק על הפשוטות) תמורת 89 שקלים בלבד. לטעמנו מדובר באחת מהעסקאות הכי שוות בעיר הגדולה (אם לא בארץ). הקאץ': נכון לעכשיו, כל המקומות מוזמנים בערך חודשיים קדימה עם אופציה להיכנס לרשימת המתנה. 

 

 

הסניף המקורי ממשיך לפעול כיום לצד המיקום החדש והאסטרטגי בתל אביב, כאשר בני הזוג מפרפרים כמעט מדי יום בין הערים, לעיתים בגיבוי בתם התינוקת והכלב שלהם, ומפקחים על הנעשה מקרוב.

 

התפריט התל-אביבי, שעליו הם חתומים, די זהה למקבילו המודיעיני. הוא מתגאה ברוטב טרי שמיוצר מעגבניות ממשק מקומי ובגבינת מוצרלה שמגיע היישר מאיטליה. הבצק מותפח במשך 72 שעות טרם האפייה, והסגנון הוא של פיצה נפוליטנית עגולה, דקה וקצת קריספית, עם שוליים תפוחים, אווריריים ובועתיים. 

 

נכון, פיצות טובות יש הרבה, אבל הייחוד של פיצה איקס הוא שילובי התוספות המפתיעים, לעיתים אפילו מנוגדים.

 

בזמן הביקור שלנו ניסינו ארבע פיצות, ואפילו לא גירדנו את תחתית המגש: "מרגריטה המלכה" (68 שקלים למגש) היא הווריאציה הקלאסית והבטוחה, שמורכבת מרוטב עגבניות, מוצרלה טרייה, עלי בזיליקום ופרמזן. כשהיא חמה וטרייה, קשה למצוא לה מתחרות. פשוטה וטעימה. לעומת זאת, פיצת "מסיבת פטריות" היא עשירה וקרמית. כוללת רוטב שמנת כמהין, מוצרלה, פטריות ופרמזן (74 שקלים) ומרימה את רף השחיתות לגבהים חדשים. בעינינו, היא הייתה המוצלחת ביותר מבין הארבע. 

 

ניסינו גם את פיצת ה"לא להתבלבל" (רוטב שמנת פסטו, מוצרלה, ריבת בצל, גבינת סנט מור ואננס). זוהי פיצה מעט מתוקה, בזכות הריבה והפרי הטרופי הצהוב. הניגוד של המתיקות לעומת הפיקטניות החמצמצה - מרירה של רוטב הפסטו יצר ביס מעניין מאוד ולא שגרתי. 

 

 

הפיצה האחרונה, המכונה "שחורה" (72 שקלים) - לזכר גוון הבצק המקורי של סימון כשהוא עוד אפה אותה במחתרת - שילבה בין רוטב רוזה, גבינות מוצרלה וסנט מור, ריבת עגבניות שרי וארטישוק. גם הפיצה הזו מתקתקה, וקונפורמיזם הוא ממנה והלאה. מעניין להזכיר שזהו המגש האהוב והמומלץ ביותר על ידי הבעלים. 

 

חוץ מפיצה דגמנו גם מנת פרחי כרובית (42 שקלים), שהגיעו מושחמים היטב, מצופים בעשבי תיבול ופרמזן ונחו להם ברוטב גרמולטה (פטרוזיליה, לימון ושום). לטעמנו, המנה הייתה יכולה להיות קצת יותר חמה. לקינוח הסתפקנו בגלידת סאנדיי לוטוס עם קרמל מלוח מרעננת (16 שקלים). המנה, שאחד מרכיביה הוא גבינת מסקרפונה, טעימה ונדיבה מאוד, מספיקה בקלות לשני סועדים מיוזעים והלומי פיצה. אם אתם בסביבה ביום קיצי מהביל ופחות בעניין של ארוחה, אולי כדאי לעצור רק בשביל הקינוח.

 

 

אם אתם לא בעניין של פיצה מיוחדת ומושחתת, דעו שניתן לרכוש במקום גם מגשים וסלייסים עם תוספות סולידיות יותר כמו זיתים ופטריות - אבל אם כבר הגעתם, למה לא לצאת להרפתקה?