ברקע מלחמת חרבות ברזל, בעלי מסעדות רבות בכל רחבי הארץ קיבלו החלטה לפתוח השבוע את שעריהן לישיבה ולהתחיל לחזור לשגרה בהתאם להנחיות החירום של פיקוד העורף.
בין המסעדות הללו, נפתחו השבוע במתכונת מצומצמת הוטל מונטיפיורי והרצל 16 מקבוצת R2M של רותי ומתי ברודו, פאסטל - מסעדת השף ברחבת מוזיאון תל אביב, מסעדת TYO היפנית בנווה צדק, חלק מהמסעדות של רשת גרקו היוונית, המסעדות בתל אביב של רשת ההמבורגרים אגאדיר, קונדיטוריות דוד לאור בירושלים ובמבשרת, בר איטליה בנתניה, ועוד.
"אלו פתיחות פסיכולוגיות", מסביר המסעדן ברנרדו בלחוביץ, מבעלי קבוצת קפה גן סיפור והמסעדות סילו ופרימו שמונות כיום יחד 750 עובדים. המסעדות של קפה גן סיפור בהובלתו חזרו לפעול במתכונת טייק אווי וישיבה בשירות עצמי החל מעשר בבוקר ועד שש בערב, זאת למעט בראשון לציון ובאשדוד.
"יש לנו אחריות חברתית וכלכלית - גם כלפי הלקוחות וגם כלפי העובדים. בהיבט הכלכלי אנחנו רואים ששבועיים אחרי המלחמה, אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה עם העובדים ויש לנו אנשים שזקוקים לפרנסה - יש לנו הלוואות, שכר דירה ומשפחה לכלכל. למרות זאת, ברור לנו שכל פתיחה לא תביא אותנו אפילו להתקרב למספרים שהיינו רגילים אליהם בשגרה. בהיבט הפסיכולוגי זה כדי לשנות אווירה ולהראות שחזרנו קצת לשגרה", הוא מסביר.
לדברי בלחוביץ העסקים שנפתחו כעת תחת הקבוצה הם המסעדות של קפה גן סיפור בהם יש מרחב מוגן. "יש לנו, כמובן, אחריות לביטחון הלקוחות והעובדים. הפתיחות האלה לא נועדו לבילוי, פחות מתאים עכשיו לשבת בבר, אלא יותר כדי לחזור מעט לשגרה ולא להשתגע בבית מול המסכים. מכיוון שכך, אני לא רואה לנכון לפתוח עכשיו את המסעדות והברים". בלחוביץ הוסיף והדגיש במהלך השיחה כי "הכל יכול להשתנות במהירות הבזק אם תהיה פעילות קרקעית ושינויים במצב המדיני ביטחוני".
יש לציין כי במהלך ימי המלחמה גויסו מסעדות הקבוצה והצוותים שלהן לשלוח אוכל בתרומה לחיילים. "סגרו לנו מסעדה ביום שבת - בפיק של השבוע כשכל המקררים מלאים לחלוטין. 300,000 חיילי מילואים התגייסו ואני אומר - ידעתם שאנחנו חיים בשכונה בעייתית, תעשו תוכנית שבזמן מלחמה המסעדות שנסגרות מאכילות בימים הראשונים את כוחות הביטחון ותשפו אותנו על הכסף", מציע בלחוביץ שהוציא גם מכספו הפרטי כדי להמשיך בפעילות ההתנדבותית ומוסיף: "כל המסעדנים עובדים עכשיו בלהאכיל את החזית, וחלילה שלא יובן אחרת - אני עושה את זה בכיף גדול. עכשיו אנחנו מנסים לחשב את צעדינו הכלכליים כדי לצלוח את התקופה הזאת".
אתה צופה שתהיה גם ביקורת על פתיחת המסעדות?
"לא תהיה ביקורת. בסוף יש פה עניין של מי מניע את המשק ולטובת העניין הזה צריך שעסקים קטנים יפעלו. אנחנו חלק מההנעה של גלגלי המשק הישראלי".
השף אידי ישראלוביץ, בעלים של מסעדת "אידי דגים" הוותיקה באשדוד שפועלת כמעט 30 שנה, כבר מתורגל במצבי חירום הכוללים מטחי רקטות בזמן מבצעים צבאיים ברצועת עזה. "אנחנו רגילים לזה. הדבר היחיד ששונה עכשיו הוא שכמו בקורונה, אנחנו סגורים", הוא אומר ומוסיף: "בעבר היינו פתוחים למרות שלא הייתה עבודה, רצים למקלט וחוזרים שוב ושוב, והיו כמה גיבורים שבאו. היום אנחנו סגורים - מכינים אוכל לבתי אבות, לחיילים ומצפים לראות איך העניין מתפתח".
בימים האחרונים מתלבט גם ישראלוביץ אם לפתוח את המקום לקהל. "זה לא משתלם, אבל אם כן, נעשה את זה כדי לחזור לחיים. העובדים שלנו כל הזמן מתקשרים ורוצים לבוא. שניים מהם התגייסו כולל השף שלי בפועל, בוריס. גם אנשים מגיעים לכאן כי הם רוצים לאכול".
את המסעדן צביקי עשת, הבעלים של רשת המסעדות גרקו, אנחנו תופסים לשיחה תוך כדי שהוא מנחה את המתנדבים באחת המסעדות. "הוצאנו אתמול עשרת אלפים מנות לחיילים ונעשה את זה גם היום", הוא מעיד.
למה החלטתם לפתוח את המסעדות?
"קודם כל, כדי לנסות לשמור על קצת שפיות ולתת לאנשים את התחושה הזאת לצד הכאב, השכול והמצב חסר ההיגיון בו אנחנו נמצאים. דבר שני, כי צריך לאכול משהו".
באיזו מתכונת אתם פותחים?
"החוויה הקלאסית של גרקו היא של שמחה. עכשיו אנחנו לא חוגגים, לכן אנחנו פותחים בלי מוזיקה, עם תפריט מצומצם שהוא זול בשלושים אחוז יותר מהתפריט הרגיל".
אנשים מגיעים?
"פתחנו גרקו באזורי חן בתל אביב השבוע ואת רואה 20-30 איש שמגיעים ויושבים. אנחנו דואגים לתת להם חוויה אישית ואינטימית. פתחנו גם בקריית אונו כי זה מקום שכונתי יותר, שוב, בניסיון לשמור על איזושהי תחושת חיים".
יש לזה גם ערך כלכלי?
"העניין הוא יותר לעשות שימוש בסחורה של 10 מסעדות. אם לא היינו עושים את זה, הכל היה הולך לפח. לחיילים אנחנו מוציאים 90 אחוז מחומרי הגלם מגרקו הכשרה. יש שני צדדים לעניין הזה - מצד אחד אנחנו בחרדה קיומית ולא יודעים מה נעשה כשנצטרך לשלם את המשכורות לעובדים, את שכר הדירה, תשלומים לספקים, מצד שני, את כל האנרגיה, הכוח והתקווה אנחנו משקיעים עכשיו בלהאכיל את החיילים, כי אנחנו מקבלים כל הזמן קריאות ובקשות לכך", הוא אומר.
עשת מספר: "בשבוע הראשון של המלחמה הוצאתי 50 אלף מנות מהסחורה שעוד הייתה לי. השבוע כבר הייתי צריך לפתוח קופות חיסכון אישיות. אני לא יכול לשמוע שהחיילים שלנו והילדים של חברים שלי רעבים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו