מה בסך הכל רוצה אדם בחיים כשהוא קונה אוכל ומתיישב רעב? שיהיה טעים, שיהיה משביע, ובעיקר שמה שיהיה מונח לו על הצלחת יהיה באמת מה שקנה והובטח לו. מה בסך הכל רוצה הרשת או המסעדה ממנה מזמינים את המנה? שהלקוח יהיה מרוצה, שיכתוב עליה ביקורת טובה ברשת, כמובן, שיניב לה רווחים גבוהים עד כמה שניתן.
ומה קורה כשהלקוח לא מרוצה? ובכן, בלא מעט מקרים – הוא תובע. לפעמים בצדק ולפעמים סתם מתוך קטנוניות או שעמום. נתקלנו במקבץ של כמה תביעות מוזרות במיוחד וחשבנו שחבל מאוד להיות היחידים שיודעים.
קראפט היינץ
בשנת 2022, לקוחה מתוסכלת הגישה תביעה ייצוגית נגד ענקית המזון קראפט היינץ בטענה כי אחד המוצרים הפופולריים של החברה Velveeta Shells & Cheese (מעין מקרוני וגבינה), מטעה את הלקוחות בציון זמן הכנת המוצר המופיע על גבי האריזה. כי למרות ההבטחה שזמן ההכנה שלו עומד על 3.5 דקות, בפועל משך ההכנה ארוך יותר.
בין הטענות שהועלו בכתב התביעה נטען כי 3.5 הדקות המצוינות תקפות רק להכנסת המוצר למיקרו ולא כוללות פעולות סביבה כמו פתיחת האריזה, הוספת המים ורוטב הגבינה, ועוד.
פסטה ברילה
מותג הפסטה הידוע מתפאר בכך שהוא מותג הפסטה המוביל באיטליה, אבל תאמינו או לא, שוד ושבר, הפסטה כלל לא מיוצרת באיטליה.
העובדה הזו הספיקה כדי להביא שני בני אדם להגיש בשנה שעברה תביעה נגד החברה, על מה שבעיניהם היה לא פחות מהונאה. לדבריהם, הם היו בטוחים שהם רוכשים פסטה איטלקית אמיתית, ולא רק שלא קיבלו כזו. לטענתם, החברה גרמה להם כביכול, לשלם יותר כסף עבור מוצר "איטלקי" שעשוי מחומרי גלם איטלקיים איכותיים בלבד. על כן, טענו השניים, מגיע להם פיצוי כספי. בנוסף הם ביקשו מהחברה לחדול מלעשות שימוש בסממני זיהוי איטלקיים דוגמת צבעי הדגל המופיעים על חלק מאריזות מוצרי החברה.
בלו דיימונד
החברה המתמחה בייצור שקדים עמדה בשנת 2022 במרכזה של תביעה שעיקרה היה פרשנות מילולית מדי של שם המוצר. התובעים קנו שקדים מעושנים שלפי שמם, Smokehouse Flavored Almonds ("שקדים בטעם מעושן", ע"ח), היו אמורים להיות מיוצרים בבית עישון, או כך לפחות טענו התובעים, אך לא כך היה הדבר.
לדבריהם, במקרה הזה באמת לא היה עשן בלי אש, והשקדים לא באמת יוצרו בבית עישון או אפילו מעשנה. השקדים, כך טענו, קיבלו את טעמם המעושן מתמצית עישון. הם הוסיפו גם כי צבעי האדום והכתום שעל האריזה מטעים ויש בהם טעם לפגם, שכן מדובר בצבעים המרמזים לאש. לטענתם, על אריזות שקדים שלא מיוצרים בבתי עישון צריכה להיות מצוינת העובדה הזו באופן ברור וחד-משמעי.
קלוגס
במקרה הזה, לא מדובר בתביעה אחת שהוגשה כנגד החברה, אלא באסופה של כמה תביעות שנסובו סביב אותו המוצר: פופ טארטס בטעם תות. הבעיה? טעמו אמור להיות של תות, אך התובעים התעקשו כי אין בתוכו תות אמיתי ועל כן החברה משקרת. התובעים טענו שאם כבר יש פירות בתוך הטארטס, אז תמצאו בהם לרוב אגסים ותפוחים, ואלה, לטענתם, מכילים פחות ערכים תזונתיים מאשר תותים.
במרכז תביעה נוספת דומה, כיכבו הפרוט לופס, דגני הבוקר המפורסמים של החברה. בשנת 2009, תביעה כנגד החברה הוגשה על ידי אדם שטען כי החברה מרמה את לקוחותיה בשם המוצר, שכן למרות שהמילה פירות מוזכרת בו, הוא אינו מכיל ולו פרי אמיתי אחד. במקרה ותהיתם, התביעה נדחתה מכל וכל.
מקדונלד'ס
לא מספיק גבינה, עגבנייה רקובה, לחמנייה עבשה, אולי קציצת בשר שמידת העשייה שלה לא הייתה לטעמו של הלקוח – כל אלה אולי עוד ייחשבו כסיבה לגיטימית לתרעומת ולתביעה, אבל לתבוע על כך שלא קיבלתם מספיק מפיות עם המנה שהזמנתם? זה כנראה כבר סוג של שעמום או קטנוניות חדשים, ועדיין, מדובר בתביעה אמיתית לחלוטין.
בשנת 2014, אדם בקליפורניה שהזמין לעצמו מנה ברשת המזון המהיר הפופולרית קיבל מפית אחת בלבד עם ההזמנה וכשביקש מפיות נוספות נענה בשלילה. לטענתו, הוא גם ספג קללות גזעניות. למרות שהוצע לו פיצוי ממנהל הרשת, אותו לקוח בחר להגיש תביעה על סך 1.5 מיליון דולר בגין עוגמת נפש.
סאבוויי
כריך ה-Five Dollar Foot Long הנודע של החברה, שהבטיח ללקוחות הרשת האהובה כריך באורך רגל (12 אינץ', שהם כ-30 ס"מ), עמד בשנת 2013 במרכז תביעה ייצוגית בסך עשרות מיליוני דולרים נגד החברה, בטענה שהכריכים שמכרה בפועל ולמרות ההבטחות שלה, קצרים יותר ממה שמובטח בפרסומות.
כמה יותר קצרים? התובעים טענו כי אורכו של "כריך הרגל" המובטח עמד למעשה על 11 אינץ' בלבד (כ-27.9 ס"מ). לפי החישוב של התובעים, האינץ' החסר שווה ערך ל-142.5 מיליון דולר שנכנסו, כך טענו, לכיס החברה באופן לא חוקי, ומהווים לפי החישוב שלהם כ-25% מהכנסות הרשת ממכירת הכריכים הללו, בסך כולל של 2.85 מיליארד דולר בשנה.
פופאייס
בשנת 2015, לקוח שהזמין ברשת המזון המהיר מנה של חזה עוף, שעועית, אורז, עוגייה ומשקה קל, קיבל יחד עם המנה גם מלח, פלפל, מפיות וכף-מזלג הידועה כספורק (Spork).
עד כאן הכל נשמע סטנדרטי לחלוטין, נכון? אלא שאותו לקוח היה רעב במיוחד והחל לאכול את המנה במכונית שלו, כשהוא עושה שימוש בכף מזלג כדי לאכול את האורז והשעועית. כשהגיע לעוף, בהיעדר סכין, כך טען בתביעה שהגיש, נאלץ הלקוח לאכול את העוף תוך שימוש בידיו, מה שלדבריו גרם לו להיחנק באופן חמור כל כך, עד שהוא נאלץ לעבור ניתוח להוצאת חתיכת עוף שנתקעה בגרונו. התובע ביקש לקבל פיצוי על נזקים פיזיים ונפשיים שהיו מנת חלקו בעקבות המקרה, וכן דרש לחייב את החברה לכלול סכינים עם כל מנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו