בניגוד לחגים אחרים במעגל השנה, "רשמיים" יותר, שנחגגים בדרך כלל בסעודות מעונבות סביב השולחן המשפחתי שמלוות ביין אלגנטי - את יום העצמאות כולנו חוגגים בדיוק כמו שאנחנו: בלי פוזות, בנפנוף על המנגל, בג'ינס ובכפכפים ובדרך כלל בטבע.
בסופו של דבר זה האופי שלנו, זאת המדינה, וכאלה אנחנו - לטוב ולמוטב. בדיוק מהסיבה הזו הפכה הבירה למשקה הלא־רשמי של החג, ולא היין, וההעדפה הברורה היא לתוצרת הארץ מצד אחד - אבל מהצד השני היא צריכה להיות בעלת אמירה ועם טעמים מיוחדים ולא סטנדרטיים.
אז לקראת חגה של המדינה נסענו השנה עד למושב שריגים שבעמק האלה, ושם פגשנו את עופר רונן ואוהד איילון, שני הייטקיסטים לשעבר, שמבשלים בירה נהדרת יחד כבר יותר מ־11 שנה - סיפור הצלחה ישראלי.
הנה, תשמעו: אי־אז בשנות ה־90, עוד לפני שהביטוי "רילוקיישן" נכנס לשפה, הגיע עופר, שעבד אז בחברת DSPG, לעמק הסיליקון שבקליפורניה והתגורר שם כשש שנים.
במהלך השהות שם הוא התוודע לבירת קראפט שמצאה חן בעיניו. הבירה, פרי ידיו של פיט שלוסברג, מחלוצי בירות הקראפט בארה"ב, "היתה בסגנון אייל אמריקני, בעלת טעמים עשירים, מרירות בולטת וארומות נפלאות, שאף שהוצגה במדפים התחתונים - הצליחה לבלוט בין בקבוקי באדוויזר ובאד־לייט".
חיש מהר הפכה הבירה לאורחת קבועה במקרר הביתי שלו, וכשחזר לישראל, תוך שהוא מקים חברה בענף הסיבים האופטיים, ניסה עופר לשחזר אותה. לאחר כמה ניסיונות הוא הגיע לטעם המקורי, שלח אותה לתחרות הבירה "לונגשוט 2010" - וזכה עימה במקום הראשון בקטגוריית האייל הכהה. אחרי כמה שנים הוא גם זכה לארח אצלו במבשלה את אותו פיט שלוסברג האגדי - שמאז הספיק למכור את המבשלה שלו בסכום פנטסטי - שהודה לו על שימור הבירה שלו בטעמיה המקוריים.
גם אוהד, שהיה בכיר בחברות תוכנה, נאלץ לטוס לא מעט לחו"ל, ובמסגרת פרויקט תובעני במיוחד הגיע תכופות למינכן, שם לגם לראשונה בירת חיטה מקומית - והתאהב. הוא ניסה לשחזר את הטעם הבווארי בבישול ביתי, אך עמיתיו הגרמנים התלהבו פחות מהתוצאה, שהיתה "ישראלית" מדי לטעמם. אחרי מקצה שיפורים קצר, לאור טיפים מאותם חברים מחו"ל, הוא הגיע לתוצאה המדויקת, ואף זכה בתחרות "לונגשוט 2009" במקום הראשון בקטגוריית בירת החיטה.
מפה לשם החליטו החברים לעזוב את ההייטק ולשתף פעולה בייצור בירה.
עם יד על הלב, העזיבה את ההייטק לא כאבה לכם בכיס?
רונן: "עבדנו קשה בהייטק ואנחנו עובדים קשה יותר עכשיו. גם התגמול בהייטק היה גבוה יותר, אבל עכשיו אנחנו נהנים ושמחים יותר".
כיום הם מייצרים אצוות (באצ'ים) של כ־1,200 ליטר כמעט מדי יום, בשתי סדרות: "האלה", בסגנון אירופי קלאסי; ו"רונן", בירות אמריקניות מודרניות ודומיננטיות יותר. הגיזוז של כל הבירות שלהם הוא עדין שבעדינים, והטעמים מדויקים ונקיים. הם משתמשים בלתת גרמני איכותי (בישראל לא מגדלים שעורה לבירה, ר"פ) ובמיני כשות אירופית המותאמים לכל בירה, והבירה שלהם לא מפוסטרת כלל - גם לא המבוקבקת - כדי לשמר את הטעמים האותנטיים. בקרוב יעבור אולם הייצור לאתר מרווח וגדול יותר, שם הם יכפילו ואף ירבעו את הכמות היומית, אך מרכז המבקרים והביר־גארדן המפורסם והפופולרי שלהם יישארו במושב. "אנשים מכירים את המקום, התפוסה גדולה, ובסופי שבוע צריך להגיע מוקדם כדי להשיג מקום. דווקא החורף והאביב יותר חזקים אצלנו. מאמצע פברואר האזור שלנו כבר מוריק, ומזג האוויר בדרך כלל נעים, וממש מתאים לישיבה בחוץ על כוס בירה מהחבית".
במקביל, הבירה שלהם נמכרת בברים נבחרים וברשתות האלכוהול והיין, בבקבוקים - וגם מהחבית. אז תגידו אתם: מי צריך הייטק כשיש כזו בירה? גאווה ישראלית שכזו.
חיטה בווארית, האלה
עשויה 60% חיטה ו־40% שעורה, בסגנון Weissbier גרמנית קלאסית. מעוננת, בהירה מאוד ובעלת טעמים פירותיים מעודנים. קלילה, נהדרת ומרווה. שווה לנסות גם את המחוצפת מסדרת "רונן" - בירת חיטה מודרנית המתובלת בקליפות הדרים ובזרעי כוסברה, בעלת טעמי הדרים ורמזי בננה, מתקתקה קצת ומאוד חיננית. (5.1%, 14 שקלים)
הכהה המרושעת, רונן
זוהי הבירה האמריקנית שהצליח עופר לשחזר ולזכות איתה בתחרות המדוברת לפני יותר מעשור. עשויה בסגנון שבין אייל לפורטר, מלתת כהה. בעלת טעמים מאלטיים דומיננטיים - קפה, שזיף מיובש עם מרירות מודגשת. גוף קרמי מלא ועשיר. למתקדמים. (6.2%, 14 שקלים)
המכוערת, רונן
בירה בסגנון IPA אמריקני. באף ארומות מתקתקות נהדרות ופירותיות של ליצ'י ופסיפלורה, אבל בלגימה אתה מקבל בוסט מריר של אשכולית אדומה. המכוערת הכי יפה שיש! (6.5%, 14 שקלים)
טריפל בלגית, האלה
עשויה בסגנון בירת מנזרים בלגית. בהירה מאוד, מתוקה וחנפנית מאוד, וכנראה גם הבירה הנמכרת של המבשלה. רק זהירות עם כמות האלכוהול (9.2%) - אתה שותה בסבבה שלך, ופתאום הראש מסתחרר. ואולי בעצם זה כל הרעיון...? (14 שקלים)
בירת רימונים, רונן
מהדורה מוגבלת וחד־פעמית לכבוד 11 שנה למבשלה. מכילה מחית רימונים אמיתית, בעלת גוון ורוד משגע וטעמים חמצמצים־מתקתקים סופר־מרעננים. הגיזוז קצת יותר "שמח" מהבירות האחרות, ועדיין האופי הבירתי המריר של המשקה נשמר. אחלה בירת קינוח! (5.2%, 14 שקלים)
מבעבע, צעיר, חצוף
למי שלא יכול לוותר על יין גם ביום העצמאות, מצאנו את ההפתעה הבאה - פט נט 2021 של יקב דלתון (בצרפתית - "Pétillant Naturel"). יין מבעבע טבעי, קליל ופריך.צעיר, אפילו חצוף (בקטע טוב), שמסיים את תסיסתו בתוך הבקבוק ולכן לא עובר סינון, והשמרים נשמרים בתוכו ומשווים לו מראה מעונן (לא לחינם הוא פקוק כמו בירה).
הוא נעשה מענבי סמיון מכרם אלקוש וממעט מוסקט אלכסנדרוני. בעל ארומת שמרים ולחם קלוי נהדרת, לימון ותפוח ירוק. הבעבוע שלו מעקצץ כמעט כמו סודה והוא חמצמץ, חד וכיפי. מתאים גם בקוקטיילים - אבל לא שמעתם את זה ממני... (85 שקלים)
ומשהו קצת יותר חזק לסיום: מבשלת מלכה הוציאה תזקיק חדש, "מלכה מיושנת", שהופק על בסיס בירת הבלונד שלהם ויושן בחביות אלון.
ישון זה מעניק לתזקיק את צבעו הזהוב־ענברי ואת טעמי האלון העמוקים, הווניל המתקתק והבשומת העשירה. בשלב האחרון מכין פאנל מומחים את הבלנד הסופי ואת השילוב האולטימטיבי בין החביות. התוצאה: ארומה מבושמת שמזכירה טקילה אנייחו ווניל. בלגימה המשקה עשיר, בעל טעמי דבש ואיקליפטוס וסיומת ארוכה. שונה ונהדר. (43%, 220 שקלים)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו