כל מה שרציתם לדעת על עולם היין הספרדי

איכשהו, יצא שהיין הצרפתי קיבל בארץ את רוב הבמה, כאשר יינות ממדינות יין אחרות, גדולות לא פחות ואולי יותר, קצת נדחקו לשוליים. קחו למשל את ספרד - היא מייצרת יותר יין משכנתה הצרפתית, יש בה איזורי יין מופלאים ומגוונים לכל אורכה ורוחבה (ריוחה, פריורט, מונסטנט, ולנסיה, אנדלוסיה ועוד) וגדלים בה זני ענבים מקומיים מרתקים לצד בינלאומיים מצויינים – ובכל זאת, הביקוש ליינות ספרדיים אצלנו לא מדגדג את זה הצרפתי וחבל.

יקב 'ויניה ממוריאס', הוא דוגמא מצוינת ליין ספרדי שאסור לפספס. בהמשך נגיע ליין ממעולה שלהם אבל נפתח בסיפור המדהים שלו. ארמנדו קאראסנה-מולכו, 34, נולד בספרד למשפחה מעורבת. אביו, אנריקה, שאיננו יהודי, גדל בקווינקה (ליד ולנסיה), ואמו, אנני, בת למשפחה יהודית-צרפתית-פרובנסלית (מולכו) ששורשיה בתוניס, עברה לספרד בעקבות לימודים אקדמאים.

דווקא בזמן מלחמת האזרחים הספרדית שגשגה משפחת האב בהפצת מזון ומוצרי חקלאות, והצליחה להתרחב ולרכוש קרקעות חקלאיות רבות, שעל חלקן היו נטועות גפני יין בוגרות, בלב איזור DOP Utiel-Requena, הידוע בכינויו "ארץ בובאל", 70 ק"מ מערבה מהעיר ולנסיה (השלישית בגודלה בספרד). בשנת 2016, אחרי שנים שהתוצרת נמכרה בהצלחה ליקבי הסביבה, הם החליטו לייצר את היין בעצמם. באותה שנה בדיוק, החליט ארמנדו לעלות לישראל, תחילה לירושלים ובהמשך לתל אביב.

אמנם המשפחה איננה דתית אבל רוח היהדות פיעמה בהם, בעיקר בזכות האמא שדחפה את בניה לשמור על הגחלת. הם הקפידו לשמור על חגים מרכזיים כמו יום כיפור, סוכות וחנוכה אבל לא רצו להחצין את היהדות, בגלל הסביבה הכפרית. רק בגיל 16 נסעו ארמאנדו ואחיו למדריד להשלים רקע בלימודי יהדות ושם גילו את מושג ה'בר מצווה' שלא נחגג להם. כמובן שהפער הושלם והחגיגה נחגגה ברוב שמחה והדר בגיל שבע עשרה.

כאשר החליטו לעשות את היין, היתה זו שוב האם שהתעקשה שהיין כולו יהיה כשר ("אין מה לעשות, אמא היא הלב של המשפחה"), למרות שרובו לא מיועד לשיווק לשוק היהודי אלא נמכר ברחבי ספרד, אירופה וארה"ב.

בינתים בישראל הקים ארמאנדו משפחה ועבר לתל אביב, ואך טבעי היה שהוא יציג את יינות המשפחה גם בארץ. היינות שלהם מבוססים על השיטות המסורתיות; הכרמים הנטועים בגובה 600-900 מטר הינם אורגניים, אינם מושקים כלל, כשהגפנים מרוחקות כ-2 מטר זו מזו, וכך יש מספיק אדמה לכל גפן לפתח שורשים לעומק ולצדדים ולקבל את המינרלים והמשקעים שהיא צריכה.

חלק מהגפנים הינן בוגרות מאד, בנות עד 150 שנה (!), כלומר מגפת הפילוקסרה הידועה שהשמידה שטחי כרמים עצומים ברחבי אירופה בסוף המאה ה-19, פסחה על כרמי המשפחה. גם היינות הלבנים מופקים מגפנים בנות 45 שנה ויותר. חלק מהיין, אגב, במקום בחביות אלון, מיושן באמפורות חרס מסורתיות שהיו נהוגות באזור כבר לפני כ-2500 שנה, והתוצאה – יבול נמוך ומרוכז, פרי איכותי ויינות טרואריים ומרוכזים.

"אנחנו לא מחפשים לייצר כמויות גדולות של יין אלא להציג יינות ייחודיים עם איכויות מקומיות ובאיכות גבוהה. ענבי הבובאל יכולים להגיע לגוף עוצמתי יותר אבל אנחנו משתדלים שאצלנו הוא יהיה עדין ואלגנטי", אומר ארמנדו.

כיום הם מייצרים כ-45,000 בקבוקים בשנה, בשאיפה לגדול באיטיות עד להכפלת הכמות. "חשוב לנו להראות שעולם היין לא מסתכם בקברנה ובמרלו. יש זנים מקומיים שאמנם פחות מוכרים מחוץ לספרד אבל מפיקים יינות פנטסטיים, כמו הבובאל", מספר ארמנדו ועיניו בורקות.

"הקורונה עשתה טוב לצריכת יין – אנשים שלא הכירו את הבובאל התוודעו אליו והיו בהלם שזהו הזן השני הכי נטוע בספרד. אני רוצה שאנשים יטעמו יין מקורי, מקומי, טרוארי. היין שלנו משקף את מי שאנחנו - מצד אבא קיבלנו את השפעת הכרמים והמקום, ומצד אמא את האהבה לציורים ואומנות. כך, האיורים על התויות הם של צייר צרפתי מפרובנס, חלק מהקבוצה של סזאן, פיקאסו ומארק שאגאל. הוא היה איתם באותה חבורה".

"יין הוא חלק מתרבות ולא סתם משקה אלכוהולי. גם איור הרמב"ם המופיע על תויות סדרת 'זכרונות הרמב"ם' הוא מפני שבשבילנו ובכלל בספרד הוא לא רק רב ופוסק כמו שהוא נתפס בישראל אלא גם רופא, משכיל, פילוסוף ובעצם אייקון תרבות של מאות שנים". היינות של ארמנדו היו עבורנו הזדמנות טובה לבדוק עוד כמה אופציות ספרדיות ראויות שמגיעות לארץ.

אלנאר לבן 2021, יקב ויניה ממוריאס –"ולנסיה דומה לתל אביב אפילו יותר מברצלונה", אומר ארמנדו, "ולכן היינות הלבנים שלנו מותאמים לאקלים ואינם כבדים וחמאתיים אלא קלים, פירותים וכיפיים". הלבן שבסדרת אלנאר עשוי ענבי מקאבאו, בעל גוון בהיר מאד, ארומת אשכולית וגויאבה ובעל חומציות מרעננת מאד. הגוף שלו מינרלי, רך ונעים, והסיומת פירותית ונעימה. עם הזמן הלימוניות מתפתחת אף יותר והוא הופך למרווה ומרענן יותר. נהדר. (95 ש"ח)

זכרונות הרמב"ם, 2016, יקב ויניה ממוריאס – עשוי ענבי בובאל, זן הענבים השני הנפוץ בספרד, מגפנים בוגרות, והתיישן כשנה בחביות אלון אמריקאיות. יש לו ארומה של עור, אדמה וטבק לצד שזיף, אוכמניות ומעט וניל. מצד אחד הוא קל יחסית אבל מצד שני יש לו מנעד טעמים מורכב ומגוון. יין אלגנטי מאד ובעל מרקם חלק ומשיי. עולם ישן במיטבו. שווה לנסות גם את יין הדגל - יוניקו - שהתבגר באמפורות חימר. (109 ש"ח)

קברנה סוביניון 2019, טרוסו – הכרמים של ראמון קסטניו משתרעים באזור מורסיה שבדרום ספרד, וביניהם זנים מקומיים לצד בינלאומיים. הקברנה שלפנינו בעל אף ייחודי ומסקרן, ניחן בגוון סגול שחור עמוק וניחוחות עוצמתיים של פירות יער בשלים לצד תבלינים. הטאנינים מורגשים והגוף בינוני. יין ראוי במחיר מציאה. (65 ש"ח)

פרח האביב, פינו נואר, 2020, יקב קאפסאנס – אחרי הפסקה של כמה שנים שבנו לטעום מיינות היקב הקטאלוני הזה, שנמצא באזור מונסאנט - והתאהבנו מחדש. לאחר השריה ותסיסה התבגרו ענבי הפינו-נואר כשנה בחביות צרפתיות בנות 300 ליטר, קלויות קלות. הוא עדין ורענן למדי עם תווים פרחוניים ופירות אדומים לצד נגיעות עור וטבק, גם בחך וגם באף. הגוף מלא ואלגנטי ועם זאת נשאר עדין. יין מאוזן ומרשים. (159 ש"ח)

פלור דה פלור דה פרימוורה, 2020, יקב קאפסאנס – 100% ענבי גרנאצ'ה (גראנש) מגפנים בוגרות מאד (כ-90 שנים ומעלה!) שנבצרו ידנית ושהו בחביות צרפתיות כ-14 חודשים. צבעו רובי עמוק, הוא פירותי בטירוף (דובדבן בשל, פטל עסיסי) עם רמיזות לקפה. מפגין עדינות ומורכבות בכפיפה אחת תוך שמירה על איזון, ופוטנציאל התיישנות ארוך. יצירת מופת, לא פחות. (249 ש"ח)

EL26, 2020 – ממסך מסדרת הדגל של יצרן היין הספרדי Elvi Wines, שהותקן מרוב (80%) ענבי גרנאש והיתר קריניאן, שגדלו באזור פריורט על אדמה סלעית, והתיישן 18 חודשים בחביות אלון צרפתיות ואמריקאיות. באף רמזי מנטה לצד פרי אדום ושחור נעים, עלי תבלין, קופסת סיגרים ואדמתיות טובה. בחיך הוא בעל גוף עשיר ומוצק, טאני וחרפרף, עם סיומת מרירה ומורכבת. מומלץ לתת לו מנוחה עוד כשנה לפחות בבקבוק. (270 ש"ח).