מה נשתנה בעולם היין שלנו? הכל!

חג הפסח כבר כאן, ההכנות לסדר לקראת סיום, ושירי ההגדה כבר מתנגנים באוזני כולנו - "מה נשתנה", "דיינו", "חד גדיא" וכל היתר. אודה ואתוודה שעד גיל מאוחר גם אני הייתי בטוח שהפזמון "הלילה הזה, הלילה הזה, כולו מצה" הוא התשובה לשאלה "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?", ורק לא מזמן קלטתי שהשיר כולו הוא קושיות שהתשובות להן ניתנות בהמשך, בסיפור יציאת מצרים שבהגדה. אבל בין כך ובין כך, השאלה האלמותית "מה נשתנה?" נשארת רלוונטית, ואנו הרי ביין עסקינן, ובתחום הזה - בהחלט "נשתנה".

אין ספק שהשנתיים האחרונות שינו את מפת צריכת היין בישראל, לא רק מבחינת הכמות (שעלתה פלאים) ולא רק מבחינת האיכות (מבצעי ה'ארבע ב100' הופכים אט אט לפחות רלוונטיים, ורבים חותכים ליין איכותי, קצת יותר יקר אבל הרבה יותר טעים), אלא בעיקר מבחינת המגוון.

נכון, עדיין קברנה, מרלו ושרדונה זוכים לרייטינג גבוה, אבל כבר לא נדיר לפגוש על המדפים זנים כמו גרנאש, מורבדר, פינו נואר, קלדוק ופטיט סירה האדומים, או ריזלינג, רוסאן, פינו גרי וויונייה הלבנים, שפותחים בפנינו עולם שלם של ארומות וטעמים. כן, הסקרנות שלנו בכל מה שקשור לטעמים ולריחות עובדת גם בעולם היין. כל עוד הסיכון אינו הרה גורל וגם לא יקר מדי, אנחנו נהנים לגוון ולחדש, לטעום ולהריח - ביוגורט, במשקה קל או בסלט, וגם ביין. למה? כי אנחנו אוהבים להתנסות בדברים חדשים. גם בעולם היין יש אופנות, טרנדים וחידושים, ואנחנו לגמרי בעד זה.
אז השנה החלטנו לוותר על זני הענבים המוכרים, להתמקד ביינות הזנים החדשים וללגום חידושים שמעולם לא טעמנו - שיהיה "נשתנה" כמו שצריך. ואף מילה על קברנה!

לבן ורוזה

פינו גרי ,2021 יקב גוש עציון - מופע מרהיב לזן שתופס תאוצה בארץ. הענבים גדלו בכרם גבוה במיוחד (כ 1,000 מ' מעל פני הים) ונבצרו ידנית. פריחה ארומטית, אגס ועשבוניות ירקרקה באף, לצד מינרליות, חמיצות רעננה, אגוזיות ושמץ דבש בפה. הגוף מלא, אלגנטי ומורכב. נהדר. (74 שקלים)

רוזה ,2021 בת שלמה - רוזה חינני מענבי גרנאש שנבצרו ידנית בכרמי היקב. היין בעל גוון סלמון חיוור, ארומת אשכולית ורודה, פריחה אבי בית ונקטרינה צהובה. בלגימה הוא מינרלי, רענן ומהנה מאוד. רמת האלכוהול מאופקת ,(11.5%) מה שמבטיח שתוכלו ליהנות ממנו בלי שהראש יסתחרר. כיף של יין. (90 שקלים)

ריזלינג ,2020 יקב ויתקין - ביקב המשפחתי מתמחה אסף פז, היינן, בזני ענבים ייחודיים ומתווה לא אחת את דרכה של תעשיית היין הישראלית, לא פחות. הריזלינג, למשל, זן ענבים המזוהה עם אלזס וגרמניה (ולא להתבלבל עם ה"אמרלד ריזלינג", הכלאה אמריקנית, שהיה נפוץ פה עד תחילת המילניום), הוא אחד מחביביו. יש לו ארומת אשכולית לבנה, אגס, אפרסק לבן ושמץ פטרוליות שעתידה להתפתח עם הזמן (כן, פוטנציאל התיישנות ביין לבן!). בלגימה הוא בעל חמיצות גבוהה אך לא נשכנית ומינרליות טובה. מאופק ואלגנטי. (110 שקלים)

תל קאסר רוזה ,2021 יקב נטופה - כבר עם הקמת היקב התקבלה בו החלטה, לא פופולרית בזמנה, לייצר יין רק מענבים שמשקפים, לדעת היינן, את הטרואר המקומי. כלומר, מרלו, קברנה ושרדונה- סירה, מורבדר, גרנאש ושנין בלאן - אנשים הרימו גבה, אבל כיום היינות של היקב זוכים לפופולריות, נגישים ונעימים, וממש מתאימים לאקלים הישראלי. יש ליקב שלושה יינות רוזה, וזה שלפנינו הוא הגבוה מביניהם. הוא הותקן מענבי גרנאש (73%) וסירה, (27%) בעל צבע אדמדם בוהק, ארומה משגעת של תותי גינה ותותי עץ לצד פומלה ריחנית, גוף מלא ושמנוני אך מאוזן בחומציות רעננה. לכוס פתיחת הסדר. (110 שקלים)

אדומים

לימיטד אדישן ,2020 יקב טורא - והנה ההוכחה שאפשר למצוא יין לא יקר גם ביקבי בוטיק מוערכים. "המהדורה המוגבלת" עשוי ענבי דולצ'אטו, (56% זן איטלקי במקור) ומרסלן, (44%) והוא שכשך שישה חודשים בלבד בחביות, בעיקר לשם איזון. צבעו סגול כהה ועמוק, באף ארומת דובדבן, אוכמניות ושזיף מיובש. צעיר ועסיסי בפה ובעל מבנה עגלגל. יין נגיש שמיועד פשוט לשתייה, לא לדיבורים. (69 שקלים)

גרנאש ,2019 יקב פלדשטיין - את ענבי הגרנאש בצר אבי פלדשטיין, אמן ויוצר בנשמתו, בכרם פקיעין, וחלקם הותססו על אשכולותיהם. לאחר 14 חודשי חביות בורגונדי משומשות התקבל יין בגוון אדום בהיר, אף מתקתק עם ניחוח סירופ תות ופטל, שזיף אדום ובשומת מתובלת (לבנדר, קינמון ותימין). בלגימה הוא עגלגל אך אלגנטי, רך וקטיפתי ובעל מנעד טעמים וארומות הרמוני. וואו! (126 שקלים)

פטי ורדו ,2021 יקב לה פורה בלאנש - זן הפטי ורדו הבורדולזי נחשב כזן משלים לקברנה ולמרלו, אבל בישראל הוא נותן תוצאות מפתיעות ומרשים בפני עצמו. למרות השם הצרפתי, זהו יקב ישראלי למהדרין השוכן ביישוב יתיר. היין עשיר ומרוכז, בעל ארומות גרגירי יער שחורים, פלפל שחור, מעט מנטה, גוף מורכב ומלא וטאנינים טובים. בקיצור, כל מה שצריך לצד קורבן פסח שמנמן. (129 שקלים)

רזיאל ,2019 יקב רזיאל - ממסך נהדר שמזכיר בסגנונו, ולא בכדי, את יינות עמק הרון הצרפתי, שרקח אלי בן זקן מענבי סירה (70%) וקריניאן ביקב החדש שלו. באף פירות אדומים, עשבי תיבול ופלפל שחור. תחושה חמימה על הלשון, גוף מהודק ואלגנטי, חומצי במידה אך קטיפתי ובעל טאנינים רכים. מסקרן איך הוא יתפתח לאורך זמן. (159 שקלים)

גופנה, פינו נואר ,2018 יקב גבעות - כל חובב יין יודע שזן הפינו נואר נחשב מפונק ורגיש, ולקבל ממנו תוצאות טובות הוא אתגר לא פשוט, בייחוד בטרואר ישראלי. יקב גבעות דואג להפריך את ההנחה הזו ומציג פינו ישראלי שגדל בכרם יחידני בגוש עציון בגובה 900 מטר, והתיישן כשנה בחביות בורגון. יש לו ארומות פרי אדום ורך הטיפיקליות לזן, עור טרי ואדמתיות טחובה. הגוף מלא אך עדין ובעל רובדי טעם עמוקים. יין אלגנטי ומדויק - מופלא. (160 שקלים)

פטי ורדו ,2019 יקב מטר - ענבי הפטי ורדו נבצרו מכרמי הרי ירושלים ומהגליל העליון, ולאחר תסיסה התיישנו לא פחות משנה וחצי בחביות צרפתיות. התוצאה - יין עשיר ומרשים, בעל צבע בורדו סגול כהה וארומות פרי שחור בשל, פלפל ירוק, פלפל שחור ותבלינים נוספים. במרקמו הוא מרגיש רחב וקטיפתי, מורכבות מר שימה ופירותיות בשלה וחנפנית. (160 שקלים)

מורבדר, ,2018 יקב טוליפ - ענבי המורבדר ליין גדלו בכרם בגובה פני הים על אדמה חולית. כל הסיכויים שייצא יין סטנדרטי ומשעמם, אבל היינן לא אמר נואש, הכניס אותו לחביות משומשות לכ 16 חודשים ואחרי שנתיים קרה הנס. איזה יין! כהה מאוד, אף אקספרסיבי של פירות שחורים ואדומים, עור וציפורן, וגם נגיעת ברט קלילה שמוסיפה לו עומק וחינניות. בלגימה הוא בשרני, בעל גוף רחב ומתובל. אולי ההפתעה של הטעימה. (180 שקלים)