מי חשב שצריך לנסוע או לטוס רחוק בשביל גבינה?

יש לא מעט מאכלים שקיבלו שם של מקום – מרוטב נפוליטנהלפסטה ועדעוגת היער השחור. אבל כשזה מגיע למוצרי חלב – זה כבר כמעט חוק טבע: גבינות, יוגורטים ועוגות גבינה מכל העולם נושאים איתם מין מורשת גיאוגרפית.

אבל האם באמת יש ייחוד אמיתי לגבינה מעיר קטנה בהולנד, מחוז באיטליה, חבל הררי בספרד או אפילו עיר בגליל, או שזה סתם ניסיון לקחת קרדיט על גבינות רגילות לחלוטין?

הסיבה לשמות המקומות בגבינות ומוצרי חלב אחרים פשוטה: במשך מאות שנים גבינות יוצרו באופן מקומי, לפי תנאי האקלים, סוג החלב והמסורת של אותו אזור. ככה נולדו שמות שהפכו למותגים עולמיים.

קחו למשל אתפרמיג’אנו רג’אנו. גבינת הפרמזן נקראת על שם אזורי פארמה ורג’ו אמליה באיטליה, ועד היום יש חוקים נוקשים שקובעים איפה ואיך מותר לייצר אותה.

אותו דבר נכון לגבי גבינת הרוקפורהצרפתית עם העובש הכחול, שמבשילה במערות טבעיות בדרום צרפת, אוגאודהההולנדית, שנקראת בכלל על שם עיר מסחר קטנה שבה היו סוחרים בגבינות למסעות שיט, והגבינה הזו כיכבה בשל היותה בעלת חיי מדף ארוכים יחסית.

ואי אפשר בלי להזכיר את הנציגה המקומית:גבינה צפתית. זו אחת הגבינות היחידות שנקראות על שם מקום בארץ. היא נוצרה כנראה לפני כ-200 שנה ע"י מפעל של משפחה יהודיות בעיר מחלב של כבשים ועיזים מהרי הגליל, וגם היא נשמרה במי מלח בתוך סלסלות נצרים, שיצרו את ה"קורים" שעליה.

אפילו קינוחים נכנסו למשחק הזה. כך, למשל,עוגת גבינה ניו-יורקיתהיא עוגת גבינה כבדה ועשירה, שנולדה כאשר מהגרים מאירופה שילבו את האהבה האמריקאית לגבינת שמנת במתכונים שהביאו ממולדתם;עוגת גבינה באסקיתמספרד, שנוצרה ע"י שף מהאזור שרצה עוגבה בלי תחתית ועם טעם עמוק, נראית כמעט שרופה מבחוץ, אבל רכה ונוזלית מבפנים.

יש גם שמות שהפכו “גנריים”, כמוגבינה בולגרית, המזוהה עם המנצחת של האירוויזיון האחרון בגלל מסורת של גבינות שמתיישנות במי מלח בבלקן, וכיום קוראים על שמה כמעט לכל גבינה מלוחה.

שמות של מוצרים מסוימים הפכו לסגנון, כמויוגורט יווני, שנקרא כך בגלל שיטת סינון מסורתית מהמטבח היווני, שמשתמשת בבד ויוצרת יוגורט סמיך ועשיר במיוחד וריכוז חלבון גבוה יותר. היום לא מעט “יוגורטים יווניים” בכלל לא מיוצרים ביוון – אבל השם כבר הפך למותג בינלאומי.

אז זו אולי לא הגזמה לטעון שאפשר לטייל מסביב לעולם על מגש גבינות. אבל זה עדיין לא אותו דבר כמו לטעום אותן בבית הטבעי שלהן.