תנו לנו "כריש" נובוריש עם פה גדול

כל איש עסקים מכיר את המשפט הנדוש "אם זה לא שבור, אל תתקן את זה". אִמרת חדר ישיבות שבולמת שינויים במוצר מנצח. העסק עובד, אז למה לשנות בו משהו? "הכרישים", שעלתה אמש בעונתה השלישית בקשת 12, מספקת את הסחורה כרגיל, אבל מעלה שאלה אחת: מדובר בתוכנית שעל הפיירול שלה חמישה מזהי רעיונות, וכולה מקדש להברקות - והחידוש היחיד בעונה החדשה הוא בהרכב הכרישים.

נתחיל מהסוף: בעולם הריאליטי הישראלי, "הכרישים" היא נקודת אור. היא שוחה באוקיינוס הכחול של עולם העסקים, עוסקת בחומר אנושי ברמה גבוהה - ולא נגררת לפרקים מיותרים באי המתים או בווילת המשובטים.

לאקווריום של העונה החדשה שוחרר כריש חדש בשם "מאיפה הוא מוכר לי?". התשובה היא פשוטה: הוא כבר השתתף כמשקיע באחת העונות הישנות של התוכנית, בגלגולה הקודם. מדובר באמיר איל מקבוצת אינפיניטי. בפרק הראשון היו שם מצידו בעיקר הצעות ליזמים והרגזת הכרישים הוותיקים.

בעונתה הראשונה, "הכרישים" דמתה לא פעם ל"ביזנס רוסט" - הדיאלוג עם היזמים הנרגשים היה נראה יותר כמו שיחת זלזול במוצר ושימוע לפני פיטורים מאשר שיחת התעניינות בהשקעה. אפילו כורסאות העור נבנו כדי להגיד "אנחנו כבר יכולים להישען אחורה ולהתרווח בכורסאת ההצלחה שלנו, בזמן שאתה משווה מחירים של סבון ידיים בשופרסל". לכן היה נחמד לראות בפתיחת התוכנית יזמית חביבה, אם לשני ילדים שנולדו פגים, שגם הגיעו לעודד, שהצליחה לצאת עם השקעה בליין של בגדי תינוקות פגים.

אנשי כורסאות העור עדיין עושים רק מה שמיליונרים יכולים לעשות: להסתכל על בני האנוש מלמטה (בגלל צורת הישיבה), אך בעונה שנפתחה אתמול, נראה שהנבזיות הומרה בחיוביות ובהערות בונות.

אף על פי שהפורמט משדר ריחוק, מעשית הוא מעניק לצופה בסלון משקפי VR, ומזמין אותו להשתתף בכל הרבדים. זה מתחיל ב"בוא תתבאס מרעיונות שגם אתה יכולת לחשוב עליהם", ומשם אתה מוזמן להרגיש מה זה "לשפוט רעיון כמו המיליונר שלעולם לא תהיה", ואז בחזרה לכורסת האיקאה בבית, כדי לשמוח עם האנדרדוגים במקרה של השקעה, לזלזל בסהרוריים במקרה של דחייה, או לנתח מה היה צריך לעשות אחרת.

אין לי כוונה לשפוט את יכולת השיפוט של אנשים שהצליחו בחיים. ברוב המקרים אני בטוח שמדובר במוצר מנצח כבר בשלב הצגת הלוגו שלו, ואז מתהפך כמו דג מת באקווריום כש"הכרישים" קוטלים את הסיכויים שלו. אבל גם בעונה הזו, לא תמיד ברור למה דגי המלתעות ממהרים לומר "אני בחוץ", ולמה מוצר מסוים ניתן לחקות בקלות ומוצר אחר לא. יזמית בגדי הפגייה זכתה להתלהבות גורפת ולהשקעה חלומית - בזמן שאני וכל פרסי מנווה שאנן יודעים שאת הקולקציה הזו ניתן לתפור בקלות. מדובר בטקסטיל.

הרצינות שבה עולות הצעות להשקעה ונופלות בתוך שנייה - לא מובנת לצופה הסביר, ובצדק. איך יש לכריש היכולת לחשב אם חצי מיליון השקלים שהציע בעבור 15 אחוז בתחום המדרסים, שמעולם לא הבין בו, יכולים להניב 50 אחוז החזר על הכסף בשנה הראשונה או אקוויזישן מהיר?

כיזם ביקורות טלוויזיה, החלק שהייתי משפר מיידית הוא קטעי המשפחות שמחכות בחוץ ונדרשות על ידי ההפקה להגיב להתפתחויות. מישהו בהפקה חייב לשבת עם כריש בתחום הטלוויזיה ולמנוע מהקטע הזה להיראות כל כך מזויף.

אז התכנית אכן עובדת ואין צורך לתקן אותה, אבל בעונה הבאה אפשר לשלב את "הכריש הנובוריש" - טורף ארצישראלי חג'ג'י, שגדל במימי עולם הנדל"ן, פה גדול, מהמר בענק, שלידו דובי פרנסס נראה כמו מנהל הכספים המפוחד שלו.