"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צהוב יורד: "אולסי" מפספס את אולסי פרי

פעם מכבי תל אביב היתה המדינה ואולסי פרי היה אלוהים, היום משחק של מכבי מקבל רייטינג זעום והכדורסלן שסרח מקבל סרט דוקומנטרי שלא מחדש כלום ולא נוגע במה שמעניין באמת

,עודכן
אולסי פרי, צילום: אסף צלנר

הצהוב נשאר על הפרקט:פרפורי הגסיסה של כדורסלני מכבי תל אביב ביורוליג השנה לא מעניינים את הישראלים. אם נרצה להיות קטנוניים - אז משחקה האחרון של קבוצת הכדורסל, ששודר ביום שישי בערוץ הספורט, הביא 1.1% רייטינג. זאת אומרת, 23 אלף צופים פתחו את ספורט 5 כדי לצפות במי שהיתה פעם "הקבוצה של המדינה". זוהי הוכחה ברורה כי את עשרות מיליוני השקלים שנשפכו על זכויות השידור, היה עדיף להשקיע באירועי ספורט אמיתיים, כאלה שאנשים אשכרה צופים בהם ואין מספיק מהם בערוץ הספורט.

סרטו הדוקומנטרי של דני מנקין, "אולסי", שהוקרן אמש בבכורה בהוט 8, הציג סיפור אנושי מרתק על אחד מכוכבי הענף הגדולים שדרכו כאן, ועל נפילתו הכואבת. עם זאת, נדמה כאילו הוא התרחש במדינה אחרת לחלוטין, בתוך קבוצה שהיתה לה מדינה.

באותן שנים, מכבי היתה המדינה. בערבי חמישי היו למכבי תל אביב, ולערוץ ששידר אותה, אחוזי צפייה שאי אפשר אפילו לדמיין אותם במפת הטלוויזיה הנוכחית. היה ערוץ אחד בעברית, נציגה ישראלית בודדת באירופה, גיבורים מקומיים עם סיוע אמריקני, ותורים שבועיים אצל מוכרי הגרעינים בפיצוחיות לפני השידור. מכבי היתה הגאווה הלאומית.

שמלוק (שמואל מַחרובסקי, מנהל הקבוצה דאז) מספר בסרט כי באותם ימים אולסי היה יכול להיכנס לתחנת דלק, למלא את המיכל ולעזוב בלי לשלם, ולאף אחד לא היה אכפת. "הוא, אולסי פרי, היה אלוהים", מכריז משה גרטל. כל גדולי האומה באו ללחוץ את ידו של מספר 8, ולמכבי היו קשרים שאפשרו לאולסי לרקוד גם על הפרקט וגם במועדונים. הוא גויר כדי שיוכל לשחק על תקן ישראלי, התגייס לצבא, בילה עד השעות הקטנות, הצטלם לקמפיינים וסרטים, ובשקט סגרו לו תיק פלילי למרות שנתפס קונה סמים בפרדס כץ.


סרט אישי, מעניין ומפוספס // צילום: אסף צלנר

הסרט לא מספק פרטים חדשים, לא מצהיב מספיק בחלקים הצהובים והמסקרנים (הזוגיות עם תמי בן עמי, השימוש בסמים, ההתערבבות עם הבוהמה, העשור שהעביר בכלא וכו'), ומקפיד לשמור לכל אורכו על הזיקה הישירה לכדורסל. מכאן אפשר להבין כי אף שמדובר בסרט אישי ומאוד מעניין, "אולסי" מפספס את אולסי פרי האדם, ושם דגש גדול מדי על אולסי פרי הכדורסלן.

משום כך, הקליימקס המרכזי בסרט הוא הניסיון לפצח את תעלומת אי התייצבותו של אולסי פרי למשחק מול ריאל מדריד (שפעת או הרואין), ולא, למשל, ההתנערות של מכבי ממנו בתקופות הקשות, המאסר הממושך שחיסל לו את הקריירה וכמעט גם את החיים, הקשר עם בן עמי, חוויות רגשיות אחרות שעבר במהלך חייו, או אפילו סתם מה קרה איתו ב-25 השנים האחרונות.

• התגעגעתם? החדש של מירי פסקל

• אירוויזיון: חדשות רעות לישראל

• איימי שומר: "בעלי על הספקטרום"

• דניאל גרינברג מגיבה לרוסלנה

• בגיל 26: כוכב הריאליטי התאבד

כתב: מאור בן הרוש // צלם: משה בן שמחון

• אין לו פטרייה: הג'וב החדש של שימי תבורי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר