בגיל 74 טד דנסון עדיין נהנה להצחיק

כוכב הסיטקום המיתולוגי, "חופשי על הבר", מככב בסדרה הקומית "אדוני ראש העיר" (שיצרה טינה פיי), וחושב שקומדיות לא השתנו הרבה מאז

טד דנסון ב"אדוני ראש העיר", צילום: באדיבות yes

במוצאי שבת תעלה ב־yes עונה שנייה של הסדרה הקומית "אדוני ראש העיר", בכיכובו של אחד השחקנים הוותיקים והאהובים ביותר על המסך הקטן, טד דנסון.

דנסון מגלם בסדרה את ניל ברמר, פרסומאי מיליונר שנבחר לראשות עיריית לוס אנג'לס, בעיקר כדי להוכיח לבתו המתבגרת שכוחו עדיין במותניו. אין לו שום ניסיון והבנה בפוליטיקה מוניציפלית, ולפיכך עליו להישען על אנשי הצוות בלשכתו המגוונת. מול ראש העיר הנהנתן והקליל ניצבת חברת מועצת העירייה ארפי מסקימן (זוכת האוסקר הולי האנטר), בעלת ותק ארוך שנים בעשייה הציבורית, ואותה הוא ממנה לסגניתו.

את "אדוני ראש העיר", שעלתה בשנה שעברה ברשת הטלוויזיה האמריקנית NBC, יצרה לא אחרת מאשר טינה פיי, ביחד עם התסריטאי רוברט קרלוק, שעימו עבדה על הסדרות הקודמות שלה, "קימי שמידט" ו"רוק 30". הרעיון המקורי היה ליצור סדרת בת עבור אלק בולדווין, שיחזור לגלם בה את דמותו של ג'ק דונגי שהופך לראש עיריית ניו יורק. אולם המשא ומתן עם בולדווין (שבעצמו השתעשע בעבר ברעיון לרוץ לראשות עיריית ניו יורק) לא צלח, ככל הנראה בשל דרישותיו הכספיות שלא נענו. הפרויקט הוצע לדנסון, והוא הסכים - אך סירב לעקור לחוף המזרחי. לכן העלילה של הסדרה הועתקה ללוס אנג'לס.

דנסון (74) זכה לפריצה הגדולה שלו בשנות ה־80 הודות לתפקיד הראשי שלו בסיטקום הפופולרי "חופשי על הבר", שבו גילם כוכב בייסבול רודף שמלות שמנהל בר בבוסטון. על התפקיד הזה זכה בשני פרסי גלובוס הזהב ובשני פרסי אמי. בהמשך הוא גם כיכב בסדרות "בקר", "המקום הטוב" ובגרסה מוקומנטרית של עצמו ב"תרגיע" של לארי דיוויד. בקולנוע שיחק בסרטים כמו "שלושה גברים ותינוקת", "תוצרת אמריקה" ו"להציל את טוראי ראיין".

בראיון לקידום הסדרה אמר דנסון בחיוך כי "הסיבה היחידה שיש לי קריירה היא הסדרה 'חופשי על הבר', ואני מקווה שזוכרים שפעם היה לי שיער ברונטי שופע ומלא ברק. פה ושם יוצא לי לצפות בפרקים ישנים, וזה עדיין עובד ומצחיק היום בדיוק כפי שזה היה אז. אני נהנה לגלם ב'אדוני ראש העיר' מיליונר יהיר שעף על עצמו ושהבת הצעירה שלו עושה לו בית ספר".

לדברי דנסון, "הכל מתחיל בכתיבה טובה ובליהוק נכון, ואז יש סיכוי להצליח ולהצחיק את הקהל במשך שנים. היסודות הבסיסיים הללו נותרו כפי שהם עד היום. מה שהשתנה זה ערוצי הכבלים והסטרימינג, שהרגילו את הקהל שכיום כל פרק מרגיש כמו מיני־סרט או אפילו מחזה בתיאטרון. קומדיות רבות אינן מול קהל חי באולפן. לכן אתה מוכרח לספק את הסחורה, כי זה מוצר הרבה יותר יקר להפקה. העבודה שלי כשחקן היא לעשות כמיטב יכולתי, וזה מה שמכריע בסופו של דבר. זה עיקרון מנחה שתמיד היה קיים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר