ה"רפאליס" אוהבים מצלמות כמו שהם אוהבים כסף

במכונית שהובילה את שלושת הגברים של משפחת רפאלי ל"נווה תרצה", נהגתה תוכנית מילוט מדוקדקת כיצד הם יחלצו מתוך הכלא את אמא ציפי, האסירה המשוחררת, מבלי להתחכך בדרך עם צלמי התקשורת שחיכו לה ביציאה. על יחסי המשפחה עם התקשורת אפשר ליצור סדרה שלמה – תלונות במשטרה, צווי הרחקה, התנפלות על צלמים, השפרצות מים והריסת מצלמות - אבל "רפאליס" היא לא סדרה שכזאת. כאן כולם נחמדים ואוהבים ומרגשים עד שמתחשק להקיא.

כי למען האמת, משפחת רפאלי אוהבת מצלמות כמו שהיא אוהבת כסף. היא ניזונה מהחשיפה, אך מעוניינת לשלוט בה. לפיכך, את סאגת השחרור מהכלא ראינו דרך מצלמה שהותקנה במכוניתם, ואת מנוסתם מצלמי העיתונות תיעדו צלמי הסדרה שלהם. ופתאום ההרגל המגונה, להתלונן על התקשורת ולדרוש פרטיות, מתנגש עם רצונם המוצהר להדיח את הבוזגלוס מתואר "משפחת קרדשיאן הישראלית".

איך קרה שמשפחת המלוכה ירדה לעם ופתחה את ביתם לריאליטי? תאשימו את הדימוי הציבורי, שהתרסק לשפל חסר תקדים. כשחושבים "רפאלי", הדבר הראשון שקופץ היום לראש זה – ציפי בכלא. ומה הדבר השני? עבירות מס. בקיצור, הם היו מוכרחים מהפך תדמיתי מהיר.

התוצאה: "רפאליס", סדרת דוקו-ריאליטי שהושקה הערב ותשודר בימים שני עד רביעי ב-HOT3. פרק הבכורה, כצפוי, התרכז בחזרתה של ציפי מ"חופשה" מאחורי סורגים, בעוד בר צולמה משלמת חובה לחברה בעבודות שירות לצד אנשים עם מוגבלויות, ואילו רפי, דור ואון דאגו בינתיים לכסח את הדשא ולנקות את הבריכה באחוזה המפוארת בהוד השרון.

לפי איך שהסדרה נפתחה, לא בטוח שנקבל ב"רפאליס" סצנה שלא מבוימת ומתוסרטת בצורה בנאלית, צפויה ומאוד מכנית - מבדיחות הקרש של אבא רפי ועד אי הזמנתו של דור למסיבת יום ההולדת של אחותו בר. כל אחד ואחת במשפחה מודע בכל רגע למצלמות ולתפקידו בסדרה, שוקל כל מילה, נצמד לאיזשהו תסריט משוייף, מסתיר חולשות, ובעיקר משעמם.

הפרק הראשון נעדר הומור עצמי, חש עצמו סרט תדמית, ולא סיפק את הציפיות (אם היו כאלה). הוא שיעמם למרות שמרביתו התעסק בציפי ובר, שתי הדמויות היחידות שמעניינות בסדרה. אם המשפחה אכן היתה מעוניינת לחשוף בפנינו את חייהם האמיתיים, אז לא היינו מקבלים סצנות שנועדו אך ורק להרים, בר לא הייתה מחביאה את הילדים והבעל, הבכי היה אמיתי והדמעות היו רטובות.

פרק הבכורה היה עצוב. הבנו כי כל קסמה של המשפחה בשיאה נבע מכך שהיתה בלתי נגישה. היום, אחרי בליץ ראיונות, קידום אגרסיבי וסדרת ריאליטי מביכה, מה שבעיקר משתקף ממשפחת רפאלי, כשמסתכלים עליה, זו הפתטיות. הם מתנהגים כאילו הם עדיין מעניינים, בזמן שהסחורה לא מספיק נוצצת, הסצנות לא מתרוממות, עלילות מבטיחות לא נפתחות לקראת המשך העונה, אין אותנטיות, ועל חשיפת סודות אין מה לדבר. התנצלות או תחושת אשמה על העבירות שבגינן הסתבכו? חפשו במציאות אחרת.

מה ה"רפאליס" כן עושים? משוויצים בכסף ובזוהר. הפתיח של הסדרה, שמורכב מצילומי וידאו ביתיים, פסנתר ומשפחה אחת שמתכנסת סביב שולחן, מתכתב (בכוונה או שלא) עם הפתיח של "יורשים". כמו משפחת רוי, גם משפחת רפאלי חיה בבועה מזהב. להשוויץ בכסף ובזוהר בימים שמתפתחת במדינה מחאה חברתית סביב יוקר מחייה, מסמל על טיפשות והתנשאות, אבל יותר מהכל מצביע על ניתוק מוחלט של משפחת רפאלי מהמציאות. האם זה מהפך תדמיתי? אני לא חושב.