"ציידים": פנטזיה נקמנית או זילות השואה?
מושפעת מטרנטינו או מ"אקס מן"? יצירה מגוחכת או קול חתרני? סדרה קלילה ולא רצינית או עמוקה ומעוררת מחשבה? • קשה להבין בדיוק מה "ציידים" של אמזון פריים רוצה מאיתנו, אבל דבר אחד בטוח – מדובר בעוד תצוגת משחק ענקית של אל פצ'ינו
ארבעה פרקים לתוך הסדרה החדשה "ציידים" בכיכובו של אל פאצ'ינו, ועדיין קשה לי להסביר איזו סדרה זו. מתח? דרמה? הומור שחור? אולי בכלל זו סדרת קומיקס? ותגידו, האם היה זה קוונטין טרנטינו (מזל טוב אבא) שהפך את מלחמת העולם השנייה לז'אנר שאפשר לשחק בו עם המציאות כפי שרוצים?
האם מדובר ביצירה טלוויזיונית מגוחכת ונפוחה מחשיבות עצמית לא מודעת, או שמא קול חתרני שמנסה להעביר תכנים לא קלים לדור הצעיר בעולם, שצועד בחדווה אל חיקה של האנטישמיות בפעם המי יודע כמה בהיסטוריה? לא בטוח שיש לכל השאלות הללו תשובות הגיוניות.
הסדרה מתרחשת ב-1977 בניו יורק ("הקיץ של סאם" כפי שהוא זכור במיתולוגיה האמריקנית, ומומלץ לצפות בסרטו של ספייק לי בנושא) ועוקבת אחר קבוצת ציידי נאצים, שהעומד בראשה הוא מאייר אופרמן, ניצול שואה שאותו מגלם אל פצ'ינו (בן ה-80 עם מבטא יידיי כבד ועוד תצוגת משחק ענקית שלו, ומי יודע עוד כמה נשארו לו בקנה).
החבורה שהוא אחראי עליה מזכירה כמובן את סדרת סרטי הקומיקס "אקס-מן": יש בה שחקן לשעבר, זוג קשישים ניצולי שואה שמשמשים מומחים לכלי נשק, חייל מארינס ממוצא אסיאתי, נזירה בריטית חסרת רחמים ואקטיביסטית שחורה. אנחנו מכירים את החבורה הזו בסיום הפרק הראשון, אך עוד לפני כן אנחנו פוגשים את הגיבור של הסדרה, ג'ונה (יונה) היידלבאום (לוגאן לרמן) נער מברוקלין, חנון שגר יחד עם סבתו ניצולת השואה שמכינה לו את מרק העוף שהוא אוהב, כעוד קלישאה מיני רבות בדרך שבה מציגים יהודים בסדרה הזו.
המפגש עם ההיסטוריה של סבתו, ניצולת אושוויץ, מצמידה אותו כמובן לחבורת הנוקמים, שמורכבת מיהודים ולא יהודים, ויחד הם יוצאים להילחם בחבורת נאצים המאיימת להקים על אדמת ארצות הברית של אמריקה את הרייך הרביעי.
סצנת הפתיחה של הסדרה מגלמת בתוכה את העניין כולו. מצד אחד מדובר ברגע דרמטי למדי, מפגש בין ניצולת שואה למי שהיה התליין של המחנה שלה במלחמת העולם השנייה, וברגע אחד הכל מתהפך לרגע קיצוני סטייל טרנטינו עם הרבה דם, אבל כזה שהצופים לא יודעים איך לעכל אותו בשל הקיצוניות שיש שיפרשו כהומוריסטית בהפוך על הפוך.
סביר להניח שהצופים האמריקנים ייהנו מהסדרה הזאת כעוד פנטזיה על נקמת הטובים ברוע המוחלט, בזמן שהאירופאים יצקצקו בלשונם ויגידו שמוזילים כאן את האירוע הטרגי שידעה המאה ה-20, ואילו אנחנו כצופים ישראלים אינטליגנטיים נמשיך לשאול את עצמנו מה בעצם סוד כוחה של הסדרה הזו, שנעה בין חוסר רצינות מוחלט לטלוויזיה מהנה למדי, שיכולה אף להעלות שאלות פילוסופיות מעניינות, אף שמדובר בפרקים ארוכים בני שעה ויותר.
"ציידים", אמזון פריים
•בריטניה: מנחת הריאליטי התאבדה
•נישואי הסלבס הקצרים בהיסטוריה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו