"אוזרק" מתכנסת לעונתה האחרונה, כשמרטי את וונדי הלבנות כספים בע"מ צריכים רק עוד מוב אחד מול הקרטל המקסיקני והם בחוץ, אבל איך אמר מייקל קורליאונה ב"הסנדק 3"? "בדיוק כשכבר חשבתי שאני בחוץ - הם משכו אותי חזרה פנימה".
מי שלא נותנים להם לסיים כמו בני אדם הם כרגיל חבורת הווייט־טראש בעיירה, השלטונות הפדרליים, הילדים שהתבגרו - ומעל כולם: נטפליקס. מישהו בענקית הסטרימינג הצמיד ליוצרים אקדח לרקה ודרש "פיצול עונת סיום" - ככה שהעונה הרביעית והאחרונה מחולקת לשבעת הפרקים הראשונים שעלו בסופ"ש, ושבעת האחרונים יעלו מתישהו כשכבר נשכח לכעוס עליה בהמשך השנה.
חמש שנים אנחנו עוקבים אחר אותו אשף כספים (ג'ייסון בייטמן הנפלא) והמאנקי ביזנס שלו, אבל גם אם ראינו כבר סדרות המבוססות על אנשים רגילים שנהיו פושעים בעל כורחם, ב"אוזרק" יש את המשהו מעבר לזה שנותן לה נשמה: הקטע ההורי.
עם כל ההערכה ל"אוזרק", היא מעולם לא הגיעה למעמד של יצירה שראוי לחלק את עונת הסיום שלה לשניים. היא איכותית ומהנה ומציגה טוויסטים מפתיעים - אבל לא ברמה של להכעיס אותנו על קטיעה באמצע המתח. אולי רק בשביל הדמות המרתקת של רות לנגמור (ג'וליה גארנר), שווה שנסלח להם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו