"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המדריך של צופית גרנט: איך לרכוב על פרובוקטורים כדי להשיג רייטינג

בתוכניתה החדשה ברשת 13 הגיעה גרנט לארגון להב"ה הקיצוני "כדי לשאול שאלות קשות", אבל התוצאה היתה סרט תדמית לבנצי גופשטיין

, עודכן
0השמעה
צופית גרנט. ללא גבולות עם בנצי גופשטיין

"אני רק רוצה לדעת שהבחורה הזאת חיה, שהיא לא מתה. זה הכל", אומרת ענת גופשטיין, ראש מערך הטיפול בארגון להב"ה, כשהיא מובילה את צופית גרנט ברכב מסחרי אל שכונה במזרח ירושלים, שבה נראה אות חיים אחרון מנערה יהודייה בת 16, שלכאורה נסחפה לקשר רומנטי עם בחור מוסלמי והסלולרי שלה נותק.

"זו החצר האחורית של מדינת ישראל", מספרת הגופשטיינית, ושולפת אקדח. "אני אשמור עלייך", היא מבטיחה לגרנט כשהן יוצאות מהרכב. ואז, בסצנה שמתכתבת עם הסדרה האחרת שלה, "אבודים", עוברת המצלמה לצילומי מעקב מאחורי שיחים, והשתיים מצליחות במהירות ליצור קשר טלפוני עם הנערה, שמנמיכה את הלהבות לפני שהשיחה נקטעת בידי אישה אלמונית, שכנראה לקחה חסות על אותה נערה ושחוסמת את גרנט מלהמשיך לחפור בסיפור.

"אני מאוד מבולבלת. האישה הזאת מגוננת עליה או מסרסרת בה?", תוהה גרנט באוזני הנשים שמספקות לה את הסיפור, ולא מקבלת תשובות. האם היא מוחזקת בכוח כמו שנרמז, או שדווקא מצבה הוטב כיום לעומת הבית ההרוס שממנו ברחה? נותרנו אבודים בעין התעלומה.

• צריכים ציוד לחורף? הקליקו כאן למבצעים שווים

בסדרת הדוקו שהושקה אמש ברשת, "ללא גבולות", יוצאת צופית גרנט לחקור מגוון קבוצות קיצוניות בחברה הישראלית. לדבריה, מטרתה לאפשר לארגונים רדיקליים חסרי גבולות להשמיע את קולם ותורתם בפריים־טיים, תוך שגרנט מספקת קונטרה באמצעות שאלות קשות או מבט קודר ומודאג הממוקד במצלמה.

בתחילת הפרק הראשון בוקע קול מסתורי מהטלפון של גרנט, ששולח אותה לחברון להתחבר עם בנצי גופשטיין ולהיטמע בארגון שהוא מנהיג. הבעיה הכי גדולה נובעת מכך שגרנט הרגילה את צופיה לסטנדרטים אחרים. אנו כבר יודעים שהיא מסוגלת לחצות יבשות כדי לחלץ מעובדת רווחה סקנדינבית מסמך חשאי שיפתור לה תעלומה, אז מדוע הפעם היא אפילו לא מנסה לפענח אם מאכילים אותה במצוקות אמיתיות או בתעמולה לאומנית?

גרנט תכננה להיטמע בלהב"ה, אך מסתפקת בסיור VIP בהדרכת גופשטיין, שמפגיש אותה עם מי שהוא מעוניין שתפגוש, עד לסצנת הסיום, שבה הוא שורף דגלים ומסביר לחסידיו: "מעט אש שורפת הרבה שמאלנים". וגרנט שומעת את מה שרוצים שתשמע, מגיבה כפי שמצופה מצופית, וכשכל החומרים בידיה - עוזבת את המקום ברגשות מעורבים. היא עושה סיבוב, שמה גבול וממשיכה הלאה, אל הפרק הבא. רוכבת על פרובוקטורים לצורכי הרייטינג.

בינתיים, גופשטיין מצליח לסובב את גרנט לאורך כל המפגש, והתוצאה היא סוג של סרט תדמית מחבק שארגון להב"ה מעולם לא קיבל עד כה בטלוויזיה הישראלית. אפילו במגרש הביתי שלה - חילוץ של נערה במצוקה, שלכאורה מוחזקת בניגוד לרצונה בתוך שכונה ערבית - נתקעת לבסוף גרנט במבוי סתום, מבלי לפענח מי במצוקה ומי עושה סיבוב על מי - צופית על הגופשטיינים, או הם עליה?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר