"אבודים": ככה עושים טלוויזיה טובה

כוחה של הטלוויזיה טמון ביכולת של כ-ו-ל-ם לנצל אותה לצורכיהם; כי כשהסיפור מתגלגל נכון, כולם יכולים לגזור קופון - צופית גרנט, תאומות שבדיות מאומצות או אפילו אדם שהורשע ברצח מחריד.

הסיפור הוא על מתילדה ואמה, תאומות שנולדו בישראל לפני 36 שנה. אמא שלהן נפטרה בלידה, והן נשלחו לאימוץ בשבדיה. כעת, השתיים התגלגלו איכשהו אל צופית גרנט כדי שתפצח עבורן את התעלומה ואת הפרטים המבולבלים במסמכי האימוץ.

תחילה הן נרתעו מלהשתמש בטלוויזיה כדי לפענח את מוצאן ואת הסוד החבוי, אך במהרה נלכדו התאומות בזרועותיה המחבקות של גרנט ולבסוף מצאו את עצמן בישראל. הן משקיפות מגבעה סמוכה על היישוב הבדואי טובא־זנגרייה, ונחשפות למידע שלפיו האמא הביולוגית הורעלה בלידתן, ואביהן שהורשע ברצח מעוניין לפגוש אותן.

עוד לפני שיחלחלו שאלות מוסריות על מפגש שכזה, כדאי להזכיר כי הטלוויזיה אמנם מזרזת תהליכים ומורידה מחסומים, אך אותה תשומת לב ציבורית היא מכשול שגרנט נתקלת בו שוב ושוב. זה נחמד שהיא רוצה לעזור, אולם רוב מי שהיא פוגשת חושש מהחשיפה הנלווית. במקרה הנ"ל, משפחת האם התחבאה מפני ענני הבושה ושיגרה איומים לעבר גרנט, ובמקביל משפחת האב לחצה עליו לתפוס מרחק, בעוד הוא התעקש כי חשיפה ארצית תועיל לו.

אחרי שישב 17 שנה בכלא, האב המיוסר ראה הזדמנות להשתמש בטלוויזיה המסחרית כדי לנקות את שמו ולטהר את ליבו. האם רצח אותה? לטענתו לא. האם היה מעורב ברצח? האם הוא יודע יותר משסיפר? "אבודים" לא מספקת תשובות, כי היא נסחפת אחרי גרסת האבא כדי שיוביל אותה לקליימקס של הסיפור.

"אבודים" צריכה אותו. היא זקוקה לסיפור המטורף שהוא מחזיק בידיו ולסגירת המעגל הרגשית שהיה מוכן לספק. גרנט, בחוכמה, לא חורצת עמדה ברורה לגבי מניעיו או טענותיו כי ישב בכלא על רצח שלא ביצע.

ועדיין, היא מטיחה לכולם בפרצוף את השאלות הקשות, לא מפספסת, לא מוותרת, ומשתמשת בהמון מניפולציות רגשיות כדי לסחוט מידע ודמעות מכל מי שנכנס לקו העלילה.

היה עדיף לקצר ולהדק את הסאגה, אבל גם ברור למה הסיפור הזה זכה לטיפול שמתח את הדרמה לממדים מקסימליים. לצורך הניפוח נעזרה "אבודים" בכל הכלים שברשותה: תחקיר מושקע, בנייה הדרגתית של העלילה, שימוש ברגש לצורך כתישה נפשית של הדמויות והצופים, עריכה מדויקת שנעזרת במוטיבים של טרו־קריים, צילום נהדר שמתבצע לעיתים מזווית נסתרת כמשל על מציצנים שמייד ייתפסו, ומעל הכל - צופית גרנט אחת שמנהלת את כולם.

בדקות שבהן התוכנית לא מתפקדת כמסחטת דמעות מהדגם הפשוט ביותר, "אבודים" יודעת לקחת פניות חדות לכיוונים מרתקים, שחושפים את האדם האומלל ברגעי השפל והייאוש של חייו. הפרשה ש"אבודים" עסקה בה בשבועיים האחרונים משמעותית, כי נדיר שרצח על רקע כבוד המשפחה מקבל הרחבה מלודרמטית שכזאת לאורך ארבעה פרקים בפריים טיים, כולל חיטוט בהשלכות שהתפתחו כמה עשורים אחרי המקרה.

כי אם כולם משתמשים בטלוויזיה לצורכיהם, זה נהדר שבין שלל השימושים הללו הצליחה גרנט להשתמש במקרה כדי להציף בפריים טיים את סוגיית היחס לנשים במגזר הבדואי, ובחברה המוסלמית בכלל, ואת המודעות לאלימות נגד נשים.

החיבור של הכל יחד הרכיב רצף נהדר של פרקים שהזכירו למה "אבודים" היא מהסדרות היותר טובות שמשודרות כאן.