כן, תשדירי הבחירות עדיין משודרים. וכמו פעם, מופיעים בהם פוליטיקאים הזויים, כאלה שחושבים שהם יכולים להנהיג את ישראל. ויש שם גם את שרשר המלך (איתן שווילי, איש העסקים ואושיית הרשת שעל ראשו כתר עטור יהלומים). הבן שלי הציע שניקח פופקורן ונעשה צפייה משותפת בתשדירים. האמת, רעיון לא רע. זה יכול להיות יופי של ערב באחד ממרכזי התרבות בארץ.
ה־AI, כמובן, היא מלכת תשדירי הבחירות, כי הבחירות של ימינו מיועדות קודם כל לרשתות החברתיות. אז למה, לכל הרוחות והשדים, עדיין משודרים תשדירי בחירות בטלוויזיה באמצע הלילה? נו, אתם יודעים את התשובה. רפי גינת היה קורא לזה "קומ־בי־נה".
למפלגות יש כסף לבזבז, והרבה. משרדי הפרסום, שתפקידם היה ונשאר לתווך בין גופי התקשורת למפרסמים, בסך הכול מצייתים לחוקי המדינה, אז מה אכפת להם?
מוזר: הרגולציה בישראל עוסקת בטלוויזיה וברדיו - אבל מה עם הרשתות החברתיות, הזירה המרכזית של הבחירות? 120 החברים שיושבים בירושלים על חשבוננו עוד לא הספיקו לדון בזה ולקבל החלטות. אולי בכנסת הבאה, אבל אל תבנו על זה.
אז אחרי שהבנו שעובדים עלינו בעיניים ושורפים את הכסף שלנו, הגיע הזמן לדבר על התוכן: מי מוביל, מי שעמם, מי היה הזוי - ומי ייכנס למיתולוגיה כמו ספי ריבלין ז"ל, כמו הגשש החיוור, כמו הרב בא־גד, כמו "נוער, נוער, נוער".
נתחיל מהסוף: אף תשדיר לא ייכנס להיסטוריה. החבר'ה של "גן עדן" עוררו געגועים לעלה ירוק בשיאה. שרשר המלך ייזכר בעיקר בזכות הרגע שבו הוטח לקרקע בידי המאבטח של ישראל כ"ץ. ואת שאר הפרצופים אני מעדיף לא לזכור, כי הם הרגישו לי כמו ספין־אוף של "סיפורים לשעת לילה מאוחרת" מהאייטיז, שגרמה לי לסיוטים.
אמנם תשדיר הסוס הטרויאני של הליכוד נעשה ב־AI - אבל הוא מעביר מסר חד, והוא אחד הזכורים בקמפיין הנוכחי. הסרט "האודיסאה" הפך ללהיט, והרפרנס מובן, גם אם הביצוע שלומיאלי. בסוף, בתוך הסוס יושבים מנסור עבאס ויאיר גולן, וגם אם לא סיימתם כיתה ו' אתם מבינים מה רצו להגיד לכם. ראוי לציין גם את תשדיר חיסולו של חסן נסראללה בבונקר - גם הוא, כמובן, ב־AI.
היה נדמה שסרטוני 7 באוקטובר יככבו אצל גוש השינוי, אבל לפחות בעיניי, גוש השינוי השתמש בסרטוני 7 באוקטובר במשורה, והזכיר שוב שהאופוזיציה שלנו טובה בלהיות ממלכתית, ופחות טובה בלנצח בחירות. התשדירים נראים כמו המשך של תוכניות האקטואליה: יאיר גולן מספר שהוא כן היה בשטח ביום הטבח, כאילו אנחנו שוב ב־2023. נפתלי בנט ממשיך את התנופה שלו מהשטח, עם כמה יציאות טובות שמציגות אותו כמנהיג אחראי. והכי עצוב לראות את התשדירים של בני גנץ. וואלה, בעולם אחר הדברים היו מסתדרים אחרת.
אבל כמו בני גנץ, גם התשדירים האלה כבר לא רלוונטיים. הם השתקפות לא רעה של מה שקרה לעולם הפרסום והקריאייטיב בשנים האחרונות, בעידן שבו הצפייה בטלוויזיה משתנה לנגד עינינו. ואיך סיכם את זה הילד אחרי לילה של צפייה משותפת? "הם ממש קרינג'ים".
תשדירי הבחירות, כל הערוצים