מנשה רז, העיתונאי, מגיש הטלוויזיה והרדיו ובמאי הסרטים התיעודיים, הלך לעולמו בגיל 80 אחרי מאבק במחלה קשה.
רז היה ממגישיה הראשונים של תוכנית הרדיו "שירים ושערים", הגיש את "מבט לחדשות" והיה מזוהה עם תוכניות האקטואליה "משחק השבת" ו"מסיבת עיתונאים". על סדרת סרטים שביים על מצב בתי הסוהר בישראל זכה בפרס כינור דוד לשנת 1979. לצד עבודתו העיתונאית עסק במשך שנים בתיעוד צה"ל וחיל האוויר וביים סרטים על מלחמות ישראל, תוכנית ההתנתקות ואנשי חיל האוויר.
רז נולד בגדרה ב-28 באוגוסט 1946. הוא התגייס לעתודה האקדמית, ובמהלך לימודיו באוניברסיטה השתתף בקורס קריינים בקול ישראל. בהמשך עזב את העתודה והחל את דרכו העיתונאית בגלי צה"ל, שבה שירת ככתב צבאי ואף ערך והגיש תוכניות. לאחר שירותו השלים את לימודיו בחוג למדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית והצטרף לקול ישראל, הגיש חדשות ותוכניות מוזיקה ואת מצעד הפזמונים העברי. הוא נמנה עם מגישיה הראשונים של "שירים ושערים", תוכנית הספורט של רשת ב' שעלתה לשידור ב-1970 ושילבה דיווחים חיים ממגרשי הכדורגל עם שירים, לצד גדעון הוד, אריה גולן, דניאל קרן, שוש עטרי ועמי פזטל.
בסוף 1972 עבר מהרדיו לטלוויזיה הישראלית. בטלוויזיה עבד ככתב חדשות וכמגיש, ונמנה עם מגישי "מבט", המהדורה המרכזית של הערוץ הראשון. בן דודו, אהרן ברנע, היה מוותיקי הכתבים בחדשות ערוץ 2.
במקביל לעבודתו במערכת החדשות עסק רז בבימוי סרטים תיעודיים. סדרת הסרטים שביים על מצב בתי הסוהר בישראל זיכתה אותו בפרס כינור דוד לשנת 1979 והובילה להקמת ועדה לבדיקת הנושא. בדיעבד אמר כי הוועדה, כדרכן של ועדות, לא תרמה לשיפור המצב.
במשך השנים סיקר רז עניינים מדיניים, פוליטיים וצבאיים. קשריו הממושכים עם חיל האוויר הפכו גם לציר מרכזי בעבודתו התיעודית. הוא המשיך לשרת במילואים בחיל גם בשנות החמישים לחייו, השתתף בתיעוד פעילותו וקיים ראיונות עם טייסים ומפקדים. עבודתו התיעודית חרגה מגבולות חיל האוויר. הוא השתתף בתיעוד המבצע החשאי להעלאת יהודי אתיופיה מסודן, פעילות שנמשכה למעלה משלוש שנים, והחומרים שאסף סווגו בסיווג הגבוה ביותר ונגנזו לעשרים וחמש שנה. בין סרטיו הנוספים: "האחת", על טייסת 201 במלחמת יום הכיפורים, "פרידה מסיני" על פינוי בסיסי צה"ל וחיל האוויר מחצי האי, וסרטים על מאבק הפלמ"ח בבריטים ועל ההעפלה שלאחר השואה.
רז היה מזוהה גם עם תוכניות האקטואליה של הערוץ הראשון. הוא הגיש את "משחק השבת", תוכנית ראיונות פוליטית ששודרה בשבת בבוקר. לדבריו, התוכנית השיגה נתוני צפייה גבוהים מהצפוי, אף שבתחילה חשש כי שעת השידור תפגע בה. בתקופה שבה ניהל מוטי קירשנבאום את רשות השידור נהנה, לדבריו, מחופש מקצועי נרחב.
לקראת הבחירות לכנסת בשנת 1999 הצטרף רז למפלגת המרכז ושימש דובר ויועץ תקשורת בכיר שלה. מפלגת המרכז הוקמה בידי בכירים לשעבר במערכת הפוליטית והביטחונית, ובהם יצחק מרדכי, אמנון ליפקין שחק, דן מרידור ורוני מילוא. רז סיפר כי עבד במפלגה כשלושה חודשים ועזב ביום הבחירות בעקבות היחסים העכורים בין ראשיה.
לאחר שעזב את רשות השידור עבד בתפקידי תקשורת וניהול מחוץ לעיתונות. הוא מונה למנכ"ל קרן גבריאל שרובר, ולאחר מכן ניהל את מערך התקשורת של ImageSat, חברת בת של התעשייה האווירית, שבמסגרתה תיעד את שיגור לוויין הצילום ארוס A1, ובהמשך חזר למסך. במרץ 2003, ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה בעיראק, התבקש להיות במצב הכן, ועם פרוץ הלחימה הצטרף לערוץ 10, שבאותה תקופה ניסה לבסס את חברת החדשות שלו. הוא הגיש מבזקי חדשות, השתתף בהנחיית תוכנית הבוקר והגיש את "חדר מצב". רז אמר אז כי החזרה לאולפן לאחר יותר מארבע שנות היעדרות עוררה בו מחדש את תחושת הבית, וכי לא ראה בהגשת מבזקים ירידה במעמדו לאחר שכבר נמנה עם מגישי "מבט".
במקביל המשיך לעסוק בקולנוע תיעודי. עם רם לנדס יצר את "גשמי קיץ", סרט שתיעד את יישום תוכנית ההתנתקות מנקודת מבטם של מפקדי צה"ל שהופקדו על הפינוי. הסרט עקב בין השאר אחר הרמטכ"ל דן חלוץ, אלוף פיקוד הדרום דן הראל ותת אלוף גרשון הכהן. הוא צולם בתקופת ההתנתקות ושודר בערוץ 10 באוגוסט 2006, זמן קצר לאחר מלחמת לבנון השנייה, עובדה שהעניקה לדברים שנאמרו בו משמעות חדשה.
קשריו של רז עם חלוץ נמשכו שנים. לאחר פרישתו של חלוץ מצה"ל העניק הרמטכ"ל לשעבר את הריאיון הטלוויזיוני הראשון שלו ל"מסיבת עיתונאים", שאותה הגיש רז בערוץ הראשון. התוכנית, שהתבססה על ריאיון של איש ציבור בידי צוות עיתונאים, הייתה אחד ממוקדי פעילותו הציבורית בשנותיו המאוחרות ברשות השידור. בשלב מסוים הגיש אותה לצד הכתב והפרשן הצבאי יואב לימור.
בספטמבר 2010 הופסקה העסקתו של רז ברשות השידור, לאחר ש"מסיבת עיתונאים" ירדה מן המסך. הוא הועסק ברשות באותה תקופה בחוזה מיוחד, לאחר שכבר פרש ממנה בפרישה מוקדמת.
במאי 2011 הודיע רז כי בכוונתו להתמודד על מקום ברשימת קדימה לכנסת. יו"ר המפלגה ציפי לבני בירכה על הצטרפותו. בדיווח על המהלך תואר רז כמנחה בכיר בערוץ הראשון ובערוץ 10 וכמי שכבר צבר ניסיון פוליטי בתפקידו כדובר מפלגת המרכז. מועמדותו לא הובילה לכהונה בכנסת.
במאי 2017 חולל רז סערה ציבורית בעקבות פוסט שפרסם בפייסבוק נגד תכניו של טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, שהופק באותה שנה באחריות שרת התרבות מירי רגב. רז מתח ביקורת על הבלטת מרכיבים מזרחיים בטקס, כתב כי הוא חש שמכריזים על הקמת מרוקו בישראל, קשר זאת לעסקנות פוליטית של בני עדות המזרח וחתם את הדברים במילה "כפיים". הפוסט זכה לגינויים חריפים והוגדר כגזעני, ורגב השיבה לו במסר אישי נוקב.
גם לאחר שסיים את עבודתו הקבועה בטלוויזיה המשיך רז להשתתף בשיח הציבורי והמקצועי בענייני תקשורת. הוא פרסם מאמרים באתר "העין השביעית", שבהם עסק באתיקה עיתונאית, במעמדם של עובדי השידור הציבורי ובפעילות אגודות העיתונאים. בינואר 2023 היה בין ותיקי רשות השידור שחתמו על קול קורא נגד מהלכי הממשלה בתחום השידור הציבורי. בריאיון מ-2022 אמר כי האתיקה המקצועית בתקשורת הישראלית התכרסמה כרסום דרמטי, וכי חדל להתערב בשיח משום שאיש כבר אינו מבקש להקשיב לאנשים כמותו.
רז התגורר בהרצליה עם רעייתו השנייה, ענת. מנישואיו הראשונים לרינת רז נולדה בתו הבכורה מאיה, שנישאה לשחקן מארק איווניר יוצא תיאטרון "גשר". לרז שני ילדים נוספים, מיכל ויונתן. בריאיון משנת 2003 סיפר כי מיכל שירתה אז בגלי צה"ל, בעקבות אחותה מאיה, וכי יונתן היה סטודנט באוניברסיטה. באותה עת כבר היה סב לנכדתו דניאלה, בתם של מאיה ואיווניר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו