העיתונאי ושדר הטלוויזיה המיתולוגי חיים יבין, שהלך לעולמו בגיל 93, הובא למנוחות הבוקר (שישי) בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה. מאות בני משפחה, חברים וקולגות הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה.
יונתן, בנו של יבין, ספד לו: "אבא, מאז שפרסמנו את מודעת האבל, הצלחתי להודות רק לחלק מהאנשים מכל הקשת הפוליטית, יהודים וערבים - כולם הצליחו להסכים על משהו. לא מעט זיהו אותך כישראל שהייתה ואינה וסיפרו על התפקיד החשוב שמילאת בחייהם.
"בילדותי בכל רחוב אנשים קראו בשמך. דיברו איתך כאילו אתה בן משפחה. נהגת לנפנף בשלום ולהמשיך הלאה ולנו אמרת בחצי חיוך - 'אני רכוש הציבור'. אותי תשומת הלב הזו הביכה, מעולם לא התרגלתי למעמד הבן של. היית אבא של כולם. עבדת קשה מהבוקר עד הלילה וגם כשכבשת את קצה השפיץ של העיתונות המשודרת, המשכת לזרוח שם במשך עשורים. לא היה כוכב גדול ממך במדינה, לא היה גדול ממך.
"להיות בנו של חיים יבין זה להיות בנו של אדם, לא של סמל. אדם שסתם פוצח בשיחה, מצטט את שייקספיר באנגלית, מלמד אותנו שהישגים מגיעים בעבודה קשה, שהטמיע בנו חוש הומור, סרקזם ואהבה לזולת. אבא שכשמו כן הוא - ידע לחיות. כל מה שהיינו צריכים לעשות זה להביט וללמוד. נוח בשלום על משכבך".
"אתה חלק מפס הקולש ל המדינה כולה", ספד לו אחיינו דן. "דוד חיים שלי, תודה על הזכות להיות האחיין שלך. אמרתי לך את זה הרבה פעמים, רוצה להגיד את זה עוד פעם אחת: אני אוהב אותך".
אלמנתו יוספה: "רציתי לדבר על חיים האדם. אבא, בן הזוג והחבר. הכרתי אותו כסטונדט ושדר בקול ישראל. נישאנו אחרי שנה. היינו מאוד שונים: חיים כאיש רוח, אוהב ספרות ושירה, דובר גרמנית, אנגלית ועברית ומאוד מחשיב את השפה והדיבור בה, אהבת מוזיקה קלאסית, בעוד שאני עסוקה בכלכלה ומחשוב. יצרנו שפה משותפת, כבוד הדדי וחברות עמוקה.
"חיים היה אבא אוהב לילדיו והקפיד מאוד על החינוך שלהם. הוא היה גאה בהם מאוד. ממנו הם למדו יושר, חריצות ודבקות בנתינה. הוא יפגוש את בתנו דפנה ז"ל, אותה כל כך אהב, במקום העליון בו הם נמצאים יחד". לאחר מכן, התנגנה יצירה של המלחין ברהאמס שיבין אהב במיוחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו