"מחוברים" היא הדבר הכי פמיניסטי שיש על המסך

התיאוריות סביב ליהוק של קאסט מזרחי אולי רלוונטיות, אבל אי אפשר להתעלם מהפיל שבחדר • הנשים בתכנית מסמלות ישראליות, הצלחה, חוסן והתמודדות • והגברים? שלא נדע

עינב בובליל, מחוברים. צילום: צילום מסך

"מחוברים", עונה 12, HOT

העונה החדשה של "מחוברים" רק התחילה - וכבר העלתה שאלות קלאסיות בחברה הישראלית, איך לא, על אשכנזים ומזרחים. חלק אמרו שהסיבה שיש רק מזרחים בסדרה זו הטרלה של HOT לעצבן מבקרי טלוויזיה אשכנזים (מובן שזה עבד). אחרים טענו שזה המשך המיתוג של HOT כחברה עממית יותר מול המתחרה yes, ששמה את נועה קירל במרכז אל מול זגורי ובובליל של HOT. כל התיאוריות אפשריות, העיקר שיש עניין כמובן סביב הסדרה.

באדיבות HOT וקודה תקשורת

אני דווקא אשמח להציע תיאוריה אחרת. אני חושב ש"מחוברים" של העונה הנוכחית היא הדבר הכי פמיניסטי שיש על המסך, ואם רוצים להשאיר את זה בשיח המזרחי־אשכנזי, אפשר בכיף. הגברים המזרחים שמופיעים בה הם כלום לעומת הנשים שסביבם, ואפילו הגבר האשכנזי היחיד שמופיע שם הוא, כמה אירוני, ליאור דיין. סבא שלו היה סמל לאשכנזי החדש והלוחם, אבא שלו היה סמל לאשכנזי החתיך בישראל, שהשתנתה כאשר ההגמוניה איבדה את זהותה ושליטתה, והוא כבר מאוהב באורטל עמר מפתח תקווה, אבל לא מהיקים של פתח תקווה. איך כתב אבא של ליאור לדמותו של דני ליטני ביצירת המופת "החיים על פי אגפא": "סליחה, אתם לא פרענקים במקרה?", ובכך זיהה כהרגלו ראשון את השינוי שחל בחברה הישראלית לאחר 50 שנות שליטה מפא"יניקיות.

עינב בובליל היא סמל של ישראליות בעשור האחרון: אשת קריירה, עצמאית, מפרנסת את עצמה אחרי שנשבעה, על פי עדותה, שלא תהיה כמו אמא שלה שהיתה תלויה כלכלית באבא שלה. היא חיה לצידו של גבר שמתקשה להתמודד עם ההצלחה, ופונה כמובן לדת כפי שעשו ויעשו רבים כשהם מתקשים להתמודד עם ההצלחה, החומרית בעיקר. בובליל היא אולי מכונת מכירות אינסטגרמית, אבל דווקא ב"מחוברים" אנחנו רואים פן אחר שלה, כמי שבמסרים שלה היא לא רק מוכרת מיקרוגל או מה שזה לא יהיה, אלא גם מעצימה נשים.

אורטל עמר. כשליאור דיין התאהב במזרחית מפתח תקווה, צילום: ניר פקין

אין גברים "חזקים" בעונה הנוכחית של "מחוברים". אולי זו הישראליות החדשה, אולי אלו הגברים החדשים. באמת אין לי מושג. אני גבר מפעם (יותר מדי מפעם). ואני מסתכל על אמילי דמארי הצעירה כל כך, שעסוקה בלשרוד עדיין מדי יום את התופת, אל מול החפירות של משה כורסיה שעסוק מהבוקר עד הערב בכן להתחתן־לא להתחתן, כן תל אביב־לא תל אביב. בוא, כפרה, נופלים פה טילים, חטפו פה אנשים, ישנן צרות גדולות יותר.

אין לי מושג איך תיגמר העונה של "מחוברים", וברוך השם (אתם רואים, גם אני נדבקתי) אלו לא החיים שלי ולעולם לא אבין מי הם האנשים שמוכנים להיחשף ככה. כטלוויזיה זו טלוויזיה שחזרה להיות טלוויזיה טובה אחרי שנים של ספקות לגבי הפורמט. אני גם לא חושב - והלוואי שאני טועה - שהמהלך הפמיניסטי בסדרה יצליח לחולל שינוי. עדיין האינסטגרם שלי מלא בנשים שמשוויצות בזה שעד השעה תשע בבוקר הן כבר ניקו את הגומייה של מכונת הכביסה עם מקל אוזניים, כאילו מדובר בפרס נובל לפיזיקה.

ועם זאת, בראי הזמן יש סיכוי שהעונה הזאת של "מחוברים", דווקא בבחירה שלה לעסוק במזרחיות, בפריפריה, בדת, וכמובן בנשים חזקות, תיזכר יותר מעונות אחרות כמי שעוררה שיח אחר וזיהתה בזמן אמת את השינוי שעובר על המדינה שלנו בשלוש השנים הקשות ביותר בהיסטוריה שלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר