בברזיל משדרים כדורגל כמו שבישראל משדרים מלחמות

לילה מול המונדיאל | כל הערוצים בעולם

הדיבייט סביב היותו של המונדיאל הזה הטוב בהיסטוריה עדיין בעיצומו, אבל כבר עכשיו אפשר להצהיר כי בוודאות זהו גביע העולם הכי נצפה. 210 מדינות וטריטוריות ברחבי העולם משדרות אותו, והנתונים מדברים על המגרש.

בארה"ב, אומה שלא יודעת מהו נבדל, כל משחק של הנבחרת הלאומית שובר את שיאי הרייטינג שהשיג קודמו - יותר צופים מאשר בגמר ה־NBA, יותר ממשחקי הפוטבול השבועיים. החלום האמריקני במיטבו.

ככה זה בכל מקום: בברזיל, במקסיקו, ביפן, בסין או באפריקה - השידורים מביאים הפעם נתוני צפייה היסטריים. משחקי ערב באירופה צוברים נתח שוק של יותר מ־85%. בארגנטינה משחקי ההכרעה הניבו רייטינג של 90%, ואצל הסינדרלה הסקנדינבית עם הנעל האדומה, נורבגיה, נצמדים למשחקי הנבחרת 97% מהצופים.

בלי דרכון, אבל עם חיבור אינטרנט חזק, יצאתי למסע עולמי בין ערוצים זרים שמלווים את נבחרותיהם במסע אל החלום. לילה של אפשרויות בלתי מוגבלות, והרבה בכי.

אף אחד לא ממציא את הגלגל כשהוא משדר מונדיאל. לכל הפרשנים בכל השפות יש אותו מאגר קלישאות והומור דלוח, ובכל מדינה יהיו צופים שיתלוננו על התפוקה. מצד שני, מעניין היה לגלות איך התרבות של כל מדינה מעצבת את הדרך שבה כל עם משדר לעצמו מונדיאל.

תחילה זפזפתי לערוץ הספורט המקסיקני, אחרי הניצחון על אקוודור. בשלב הקודם שידרו שם רצוף במשך כל הלילה. מוזיקת מסיבות עשתה אווירה, אוהדים שיכורים התראיינו מהרחובות, ובאולפן מישהו קעקע על גופו אותיות שיזכירו לו את מקסיקו.

אתמול, טרם המשחק באצטקה נגד אנגליה, הכתב המקסיקני עמד תחת מטרייה והסביר לצופיו ביהירות כי בעקבות הדחת ברזיל - המטרה התעדכנה, והיא לפחות חצי גמר. כעבור שעתיים וחצי הוא נאלץ לאכול את הסומבררו. מקסיקו הודחה, ומנגינת כינורות מדכאת התנגנה לה ברקע וליוותה את הספדי הפרשנים שניסו להסביר איפה טעו. טלנובלה מקסיקנית.

בברזיל פתחו את יום השידורים מוקדם בבוקר. הם פיזרו כתבים בכל מקום: מחוץ למלון שבו התאכסנו השחקנים, בקניון שבו התאספו אוהדים, בקרון הרכבת שהסיע אותם למגרש, במתחמי צפייה המוניים וכדומה. במשך שעות הם הציגו סטטיסטיקות, חפרו, חלמו וברברו על מסורת, הקרבה ושליחות. כמו שאצלנו משדרים מלחמות - ככה משדרים שם כדורגל.

אבל גם הקרנבל הברזילאי הפך בן־רגע לטרגדיה. החיוכים נמחקו כשנורבגיה טאטאה אותם הביתה, ומייד המאמן הועלה על הגריל במסיבת העיתונאים, אנשים בכו בשידור, והרייטינג נשפך כמו דמעות וקאיפיריניה.

לעומתם, באנגליה דווקא שידרו פסימיות לפני שמינית הגמר. שעת השידור הלילית שלחה את הבריטים לעיסוק בתירוצים שעליהם להשתמש בהם למחרת, במקרה של הברזה המונית מהעבודה. רגע השיא נרשם קרוב לזריחה, כשהקפטן הארי קיין איבד את קולו, ועדיין התעקש להודות בצרידות לצופים שנשארו ערים כדי לצפות בו. "זה הראיון הכי טוב שראיתי בחיי", סיכם הפרשן וויין רוני.

אחר כך, בתוכנית הבוקר של ה־BBC, דיווחו מבית ספר אנגלי שבו הילדים הצליחו להתחמק מספוילרים, והתאספו לבושים אדום כדי לצפות במשותף בשידור החוזר של הניצחון הדרמטי. "פוטבול, איטס קאמינג הום", שרו הילדים הנרגשים מול המסך הגדול - אבל הבית לא באצטקה ולא בוומבלי. 210 מדינות משדרות מדי לילה תחרות שאין לה כתובת. המונדיאל לא גר בארה"ב, לא במקסיקו ולא בברזיל - הוא גר במסך.