רק חסרים לפידים: כניסת החדשים הפכה את בית "האח הגדול" לזירת מלחמה

אז אחרי שכל הדיירים החדשים נכנסו - היום ראינו את המפגש הראשון בין הדיירים החדשים לוותיקים.

רק חסרים הלפידים

הפרק הזה היה תחת סימן דבר אחד ברור: "הישרדות".

שבטים, מחנות, מורלים, משימות כוח, מלחמות על טריטוריה, חשדנות, אסטרטגיות, הפרדות מכוונות בין קבוצות - ואם זה לא מספיק, גם פציעה הישרדותית של קורן בדרך שלא מביישת את הפורמט. מדהים גם שהדיירים הרגישו את זה, כשלאורך הפרק לא הפסיקו להשתמש בביטויים כמו "איך אני אשרוד פה?", "אני לא בהישרדות, על הבית" וכו' וכו'.

נראה כי בהשראת הצילומים של "הישרדות", שאליהם גיא זוארץ הלך, קיבלנו גם בית שכזה. משימה של מהירות, שחייה, טיפוס וכוח. ולראות את גל רובין מטפסת על סולם בתוך המים נותן תחושת דה ז'ה וו. רק חסר הסרט על הראש.

החזק שורד?

אז מיהו השורד בבית? האם זה החזק? הקולני? העוקצני? המתיש? כי כרגע, זאת התחושה. הוותיקים נכנסו למוד של מלחמה על הבית.

הוותיקים בנו המנונים ומורלים נגד החדשים, התלכדו, סימנו גבולות, ובעיקר שידרו דבר אחד: אנחנו - נגדכם.
במקום להביע קצת סקרנות, קבלה או רצון לבדוק מי נכנס - קיבלנו התבצרות בעמדות והתלכדות סביב הקיים.

טל, למשל, כבר ממש הייתה מוכנה ליציאה לקרב. עמדה בחדר ודקלמה משפטים שהיא הולכת להגיד לדיירים החדשים. בהמשך, היא גם בנתה אסטרטגיה: "אל תגידו להם מה ראינו ומה לא ראינו".

שלא ייחשפו חלילה הטקטיקות. שלא יתגלו הקלפים.

רגע, זה בית האח הגדול?

גם ההפרדות החוזרות במשימות, כשכל פעם שולחים את הוותיקים לחדר נפרד כדי לפרוק אחד על השני, ולהמשיך להראות קטעים בלייב של הדיירים החדשים, חידדו את תחושת "הישרדות". הרי בתום המשימה האח מפריד בין שבטים, שולח כל קבוצה לאי שלה, ונותן לרתיחה לעבוד לבד.

ובתוך כל זה, יש מי שפורחים.

אלירן, למשל, מקבל יחס - והוא מאושר.
כל פירור תשומת לב מורגש עליו.

ויש מי שנכנסו על 2000.

דור הגיע קרבי מהרגע הראשון. מחפש את כולם, נכנס בכל פינה, לא נעים כמעט לאף אחד - ונדמה שגם לדיירים החדשים עצמם זה קצת יותר מדי. ושני גם היא באה ערוכה למערכה.

אבל מי שגנבה את הפרק באמת היא רפאלה.

מצד אחד - חמודה, מצחיקה ומרעננת.
מצד שני - אני לא קונה את ההצגה שהיא לא יודעת לאן היא הגיעה.

ההלם? אמין.
הבלבול? אולי.

אבל התמימות המוחלטת? פחות.

רפאלה יודעת היטב לאן היא נכנסה, ובמונולוג שלא מבייש שחקנים מרשימים היא ירתה עלינו רגעים אייקוניים וכל כך כיפיים. רפאלה בוכה בחדר האח על כמה שכל הדיירים הם פשוט טראש. ובוכה. כמה הם טראש. וכל אחד עם סיפור משלו - וההוא בא מאשקלון, ומאלעד, ואין לה סבלנות לאנשים כאלה טראשים. "מה אני עושה פה? זה לא האנשים שלי".

אז רפאלה לחלוטין הייתה הפוגה קומית, אך זה לחלוטין היה מתוסרט, כי אני לא מאמינה לה לרגע שהיא לא מבינה את חוקי הפורמט ומה עושים שם כל היום.

רפאלה לא סתומה כמו שהיא משחקת את זה. אחות של יוחנן טווינה יודעת היטב לאיזה פורמט היא נכנסה.

ועדיין - צריך להגיד ביושר: היא הביאה לפרק משהו שהיה חסר בו מאוד. הפוגה קומית.

הצעקות שהיו בבית מהשנייה הראשונה שהדיירים החדשים נכנסו לא יגרמו לאף צופה לאהוב אתכם, ולא יביאו לכם קהל.
איזי. בואו נכיר קודם.

וזה בדיוק מה שרפאלה עשתה ברגע כיפי בפרק. רפאלה עצרה ושאלה את משה עליו. על החיים שלו. וזה מה שצריך לקרות עכשיו.

להכיר את הדיירים.
לשמוע סיפורים.
לראות בני אדם.

לא רק לבדוק מי יודע לצעוק חזק יותר. אבל זה לא נגמר שם.

דירוגי הדיירים

האח המשיך לסכסך גם בהמשך, כשהכניס דייר ותיק אחד בכל פעם אל תוך גוב הדיירים החדשים, כדי לשמוע מהם חוות דעת ולקבל דירוג מ-1 עד 10.

האח נזכר מה עבד בשנה שעברה בכניסת הדיירים החדשים - וניסה לשחזר. אבל אנחנו מזכירים שוב ושוב: אנחנו לא אוהבים שחזורים. רוצים חדש! רוצים אותנטי!

ולכן, על הנייר, זה מהלך עם פוטנציאל אדיר.
בפועל? פחות.

מי שהובילו את ההשתלחויות האלה היו שני ודור, וענבל לכיוונה המלקק.

שני באה לגמרי מוכנה. "את נובחת", היא זורקת להודיה.

חד? אולי.
אבל בעיקר שקוף.
זו הדרך שלה לקבל במה, לייצר רגע, לצבור קהל.

דור, כמו לאורך כל הפרק, נכנס ראש בקיר, ואפילו הוא בעצמו לא מבין מה הוא רוצה - העיקר להיות נגד.

וענבל? באה במוד לקק.

"את פיה", היא אמרה להודיה.
"פיה שמונעת מאנרגיות".

הרשי לי.

גם החברות הכי טובות של הודיה לא היו רואות את הסצנה בחצר וקוראות לה פיה.

כולם אצלך יפים, כולם חמודים, כולם מדהימים, כולם בסטי.
די.
זו כבר לא נחמדות -זו חנפנות לשמה.

ולכן, למרות הניסיון של האח לכתוש את הדיירים אחד אחד, ובדרך לתת לחדשים המון במה - המהלך הזה לא מיצה את הפוטנציאל שהוא קיווה לו.

מה שכן, רענון על המסך זה תמיד כיף. נקווה שהדיירים החדשים יצליחו במשימתם להרים את האח הגדול בחזרה לדרך המלך.