עוד באירופה הגיע להם: הבוקר (שני) הודיעה האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה כי תעניק פרס מפעל חיים לחמישייה הקאמרית בטקס פרסי הטלוויזיה, שיתקיים ביום ראשון הקרוב, 3/5 ויועבר בשידור חי בכאן 11.
הפרס יוענק לרמי הויברגר ז"ל, קרן מור, דב נבון, שי אביבי ומנשה נוי, ליוצרים איתן צור ואסף ציפור, לכותבים מודי בראון ז"ל, יוסף אל דרור, אתגר קרת ועוזי וייל ולמפיקים עמי אמיר ואריק ברנשטיין.
ההתרגשות שבהחלטה להעניק לחמישיה פרס מהולה בעצב גדול נוכח מותו בטרם עת של רמי הויברגר בקיץ האחרון. לאחרונה נודע כי לפני כשנתיים, כ-25 שנה אחרי שירדה מהמסך, החלו חבריה לעבוד על איחוד היסטורי:"החמישייה הקאמרית - המופע", אלא שיוזמה זו נגדעה בגלל טבח 7 באוקטובר ובהמשך בשל מותו של הויברגר.
סאטירה וביקורת נוקבת
מנימוקי האקדמיה לבחירה: "ב-4 בנובמבר 1993 - יום השידורים הראשון של ערוץ 2 החדש ושנתיים לפני 4 בנובמבר אחר, שודרה תוכנית מערכונים שעשתה מהפכה בהומור הטלוויזיוני בישראל. היא הציגה סאטירה וביקורת חברתית, נונסנס לצד פוליטיקה, פיוט ואוצר מלים ייחודי שיצרו חלק ממנסחי השפה העברית של ימינו: אסף ציפור, מודי בראון ז"ל, יוסף אל דרור, אתגר קרת ועוזי וייל.
"בתקופה ההיא, בצומת שבין שיחות שלום והסכמים היסטוריים, פיגועים ורצח פוליטי. בין אסון לתקווה, יצרה החמישייה הקאמרית מערכונים שסיפקו בידור ונחמה. בחומריהם גם הניפו תמרורי אזהרה מפני חברה שפונה לאלימות והקצנה ונכנעת לשאננות צרכנית ונוחות בורגנית. החמישייה יצרה כמה מהמערכונים והדמויות שעדיין מצחיקות אותנו, מכאיבות לנו ובעיקר נשארות עכשוויות ונבואיות גם 33 שנה אחרי".
ברוחו של רמי הויברגר ז"ל
עם היוודע החלטת האקדמיה מסרו חברי החמישייה: "גאווה גדולה לזכות בהוקרת האקדמיה ולקבל את הפרס בשנה שבה איבדנו חבר ולבנו חסר. רמי היה חלק בלתי נפרד מהדנ"א של החמישייה ולמרות חסרונו, אנו מבטיחים לשמור על רוחו הפראית והבלתי ניתנת לריסון. החמישייה שימשה לנו בית ומסגרת והייתה מעבדה של רוח ויצירה דרכה ניסינו לפענח את המקום הזה שבו אנו חיים. אנו מקווים שקולנו והיצירה שלנו ימשיכו להדהד ולעורר מחשבה גם בדורות הבאים".
החמישייה החלה את דרכה בערוץ 2 הניסיוני כספיישל מערכונים נועז וב-93, עם פתיחת השידור המסחרי שולבה בלוח התכניות של טלעד. ב-1995 החליפה בית ועברה לערוץ הציבורי. היא הפכה במהרה לציון דרך תרבותי, שברה מוסכמות כמעט בכל תחום והעמידה דורות של מעריצים שמצטטים את מערכוניה עד היום.
כבר אז ניכרה משיכת האנסמבל לסיפורים חברתיים נוקבים ולסגנון סאטירי אבסורדי וקולנועי שטרם נראה כמותו בישראל. החמישיה גם הייתה מעבדה לגידול תסריטאים וכותבי סאטירה שניסחו מחדש את הזיכרון הקולקטיבי במערכונים.