דרכו האחרונה: רמי הויברגר ז"ל הובא למנוחות

השחקן והבמאי רמי הויברגר ז"ל הובא היום (שישי) למנוחות, לאחר שהלך לעולמו אתמול בגיל 61 לאחר מאבק במחלת הסרטן. טקס האשכבה נערך בתיאטרון הלאומי הבימה, והלוויה התקיימה בבית העלמין ירקון.

בלוויה של הויברגר ז"ל, ספדו לו תחילה שני בניו הבכורים טל ואורי ואחר כך אלמנתו השחקנית דנה יהלומי.

מוקדם יותר, מאות אנשים הגיעו לתיאטרון הלאומי הבימה לחלוק כבוד אחרון לשחקן, בטקס אשכבה מיוחד לזכרו.

בני משפחה, חברים, קהל מעריצים וקולגות הגיעו לחלוף על פני ארונו שהוצב באולם מסקין, בהם מוני מושונוב, אורנה בנאי, דב נבון, שרית וינו, חנה אזולאי הספרי, חני פירסטנברג, ריקי בליך, עידית טפרסון, נעם סמל, דוד קיגלר, אסנת פישמן, אודי בן משה ועוד.

הטקס נפתח בקליפ מרגש שמורכב מתמונות משלל ההצגות בהן כיכב, מחליף דמויות ומזגזג בין שמות ופרצופים.

השחקן והבמאי אלון אופיר פתח את הטקס כשעלה לבמה וספד: "איך נפרדים בפשטות מאיש כל כך מורכב? שילוב נדיר של אינטלקט רגש ויצר. אין הרבה שחקנים כמוך. אמיתי. כמו של פעם. תמיד נתת לי להרגיש שאנו חלק מאיזו גילדה של אנשי תיאטרון. מקווה שעכשיו אתה שליו ושתדע שאני תמיד אוהב. בסיום דבריו שר את השיר 'לחלום חלומות אבודים' מתוך 'איש למאנשה'".

השחקן דביר בנדק ספד להויברגר ואמר: "חשבתי איך נפרדים מרמי בסגנון שלו והסגנון שלו היה להיעלם. התאהבתי בו לפני שנים בצוותא כשהוא ודבל'ה עשו חזרות על 'שתי טיפות מים'. ישבתי בחושך והתפעלתי, חשבתי איך אני רוצה להיות כזה. כשנסענו לצלם את הסרט 'גולדה', לא תיארתי לעצמי שאהיה הפיליפיני של רמי. ראיתי שקשה לו אבל לא ידעתי שזה עד כדי כך. הוא לא התרחק מהמלון כמעט, הוא דרש טיפול מסור, אבל על הסט הוא היה האיש הכי חד שפגשתי בחיים. כזה שנמצא שם בשבילך. פרטנר נפלא. מעורר השראה. אני אוהב אותו מאוד ומצטער על האובדן".

השחקן דב נבון, חברו מימי החמישייה הקאמרית, עלה לבמה ואמר: "קמתי הבוקר עם ים סיפורים על רמי, זה גרם לי לחייך ולהתגעגע. היה לו אי סודי שהיה נוסע אליו באוגוסט וכשהתקרבנו אמרתי לו 'אני רוצה להצטרף אליך'. הוא אמר: 'בסדר אבל אתה לא מספר לאף אחד, אני מחתים אותך על טופס'. עד היום לא סיפרתי רמי. שאלתי מה עושים באי והוא אמר לי כלום. נסענו עם המשפחות, ירדתי מהמעבורת, צועדים על הרציף ואני בחרדה אומר לרמי 'אף אחד לא ירד פה. אין פה כלום'. הסתכלתי אתמול באלבום על תמונות משם - זו הייתה חופשה פסיכית, ועם השנים הבנתי משהו שרמי ידע - לא לפחד מהכלום.

"באחת ההצגות שלנו ברח לי נוד ואני רציתי למות. בשורה הראשונה קלטו והתחילו לצחוק. הסתכלתי על רמי במצוקה. בקהל נהיה שקט והוא הסתכל עליהם ועשה תנועת של - יש ריח נורא. אני רציתי להסתיר והוא לא, גם על הבמה וגם בחיים. בחיים לא חשבתי שאהיה במעמד של להספיד. שוב אתה דוחף אותי לעשות את הדבר הנכון למרות הפחד. הכרנו צעירים בסטודיו של ניסן נתיב. רוב הזמן אהבתי את המורכבות שלך, בתקופה האחרונה מהשמיים הובילו אותנו להתקרבות ושוב היינו יחד מפוכחים וצלולים. שנינו היינו אמיצים הפעם. אתה באמת יהלום לא מלוטש. יוצא דופן. זכיתי להיות חלק ממך. חלק מהמשפחה שלך. לימדת אותי להיות מספיק אמיץ ולהסכים להיפרד".

השחקנית שרית וינו סיפרה על העבודה המשותפת של השניים. "מבחינתי נשארנו נשואים. תמיד נהיה. אתה הפרטנר הכי נערץ שהיה לי אי פעם. בתור דליה של יוני שלך, אני אקריא טקסט מתוק. אתה מוזמן לקום...".

הבמאי אילן רונן עלה לבמה וסיפר כי כש"קן הקוקייה" יצאה, ההצגה הצליחה. "רמי ומקמרפי נהיו דמות אחת. יום אחד רמי ביקש פגישה עם מנכ"ל התיאטרון אגמון ואמר לו שאי אפשר 27 הצגות בחודש כי כולם נסחפו אחריו וכי "אנחנו הולכים ומתחרפנים". ביקש להוריד ל-19 בחודש. והוא עשה את זה. אצל רמי האיכות הייתה חשובה וגם ההליכה עד הסוף. יש לו דימוי של טורק דלתות ויוצא נגד הממסד. זה לא כל כך מדויק. עבדתי איתו ברצף שנים והוא דיבר על אהבה למקום שהיה לו בית. ברגע שעלה לבמה, הוא היה מאושר".

במאי הטלוויזיה איתן צור שביים את "החמישייה הקאמרית": "פעם היה לנו מערכון של ארוחה, ורמי כל הזמן התעסק עם הצלחת וראיתי שיש שם סלט ענק ומתחתיו הטקסט. רמי היה חתיכת הר געש. לדבר על זה שהיה שחקן גאון ולב ענק זה כמו להגיד שיש שמש בחוץ. ההבנה שלו כמה הרסני הוא יכול להיות לעצמו ולסביבה ליוו אותנו שנים, המאבק המתמיד שלו בלבה ובייסורים שחווה אחרי הפעמים בהם לא הצליח לשלוט בה".

להקת הג'ירפות עלתה לבמה וגלעד כהנא אמר "נקדיש לרמי שיר עם שינוי קל בשבילו". הלהקה שרה את השיר המפורסם שלהם "יש לי חור בלב בצורה שלך", אך בלשון זכר.

לאחר שהוקרן סרטון ובו קטעים מהצגות בהן שיחק, עלתה לבמה השחקנית ריקי בליך, ששיחקה לצידו בהצגה "ארוחה עם אידיוט" ואמרה: "רמי לא פחד להתמסר לרגש ורגע אחרי להוציא מזה גם פאנץ' מעולה. לשחק בקצוות שכולנו לא מתקרבים אליהם בחיים. הוא היה הכי מצחיק והכי אפל. נגע ביפה ובמכוער".

השחקנית עידית טפרסון: "אני בהלם, לא ידעתי שרמי חולה. השנה הארורה הזאת לקחה את יעקב כהן, אלון אבוטבול ועכשיו את רמי. היית פרטנר נדיר. כריזמטי, תובעני ומהפנט".

השחקנית אסנת פישמן: "הידיעה על מותך הכתה בתדהמה. ציפיתי שאריה כמוך יתגבר על זה. תמיד הערצתי אותך כשחקן. פרטנר חסר פשרות, טוטאלי ועמוק. טוטאלי. הכל או כלום. אתה השחקן הכי טוב שהיה פה. תמיד אזכור אותך".

גל, אחיו, עלה בשם המשפחה ובגרון חנוק מדמעות אמר: "רמי גדול ממני ב-8 שנים. כשאני הייתי ילד, הוא תמיד היה נראה לי גדול מהחיים. בלתי מושג. העוצמה שלו היממה אותי. בשלב מסוים מבלי להבין את זה, התחלתי לנסות להיות הוא. ניסיתי לקבל את ההילה הבלתי מוסברת שהגיעה ממנו. כמה שלא ניסיתי הרגשתי שאני זיוף והוא המקור. קנאה עצומה ונוראה. תסכול ותחושות כעס כלפיו שהובילו לנתקים בינינו.

"בתקופת ההתקרבות בינינו, ששיאה הגיע בתקופת המחלה הארורה, גיליתי שהעוצמה שלו נבעה מחוסר קבלה עצום דומה לזה שאני חוויתי. במחלקה האונקולוגית היה אומר שהוא בגן עדן. שמח שקיבל סרטן, כי בזכות זה הוא ואני זכינו לקשר החזק שכל כך רצינו מאז ומתמיד. בימיו האחרונים קיבל מתנה. בערוב ימיו הוא השלים עם עצמו והיה שליו ומאושר, כפי שלא האמין שאי פעם יהיה".

לקראת סוף טקס האשכבה, עלה לשיר גדי רונן מלהקת "החצר האחורית" ושר את "אולי צריך לתת לזה עוד זמן".

הטקס הסתיים עם סרטון מתוך "מבצע סבתא", מהיצירות הקאנוניות בה בלט וזרח הויברגר בדמותו המוטרפת של קרמבו, ומהסדרה "החמישייה הקאמרית", שלנצח תהיה מאבני היסוד של הטלוויזיה והתרבות הישראלית. כל הקהל נעמד על רגליו והריע לו במשך דקות ארוכות.

כידוע, הויברגר נולד וגדל בתל אביב ולמד משחק בסטודיו למשחק של ניסן נתיב. את דרכו המקצועית החל בסוף שנות ה-80, בתיאטרון הקאמרי ובמקביל בטלוויזיה. בשנות ה-90 שיחק ב"חמישייה הקאמרית" לצד קרן מור, דב נבון, מנשה נוי ושי אביבי, עם חלקם שיחק גם בסרט "כלבים לא נובחים בירוק".

בקולנוע זכור במיוחד בתפקיד אלון שגיב ("קרמבו") בסרט הפולחן "מבצע סבתא" ומסרטים נוספים דוגמת "מתנה משמיים" של הבמאי דובר קוסאשווילי. הויברגר כיכב גם בהפקות בינלאומיות שזכו לתהודה עולמית כמו "רשימת שינדלר", שם שיחק את דמותו של יוסף באו ו"גולדה" של הבמאי גיא נתיב, שם גילם את דמותו של משה דיין. בין הסדרות הרבות בהן לקח חלק: "הבורגנים", "בטיפול", "הבורר", "ילדי ראש הממשלה" ועוד. בתיאטרון שיחק באינספור הצגות, הבולטות שבהן "מקבת", "גם הוא באצילים" ו"החולה המדומה" של התיאטרון הקאמרי, "תמונות מחיי נישואין", "אנה קארנינה" ו"ארוחה עם אידיוט" בתיאטרון הבימה ו"המלט" בתיאטרון בית ליסין.