בפרק של הפודקאסט "Unholy" המשותף שלה עם העיתונאי ג'ונתן פרידלנד, שנערך על רקע היום ה-27 למלחמה מול איראן, סיפקה מגישת המהדורה המרכזית יונית לוי הצצה נדירה למתח שבין תפקידה המקצועי לבין חווייתה האישית כתושבת ישראל.
בשיחה כנה, תיארה לוי את המורכבות שבשמירה על חזות יציבה בעוד המציאות הביטחונית חודרת אל מרחב העבודה ואל חייה הפרטיים.
הדיסוננס שבין עיתונות לאנושיות
במהלך הראיון, התייחסה לוי לציפייה הציבורית ממנה להוות גורם מרגיע, בדומה ל"דיילת במטוס" המחפשת סימני יציבות בזמן סערה. לוי הסבירה כי לאורך 23 שנות קריירה, היא מקפידה על סגנון הגשה מאופק וענייני, אך הודתה כי עוצמת האירועים הנוכחיים יוצרת התנגשות בלתי נמנעת בין העיתונאית לבין האדם שמאחורי המיקרופון.
היא שחזרה מקרה מוקדם יותר, בתחילת סבב הלחימה באפריל 2024, אז נקראה לאולפן בעוד מאות כטב"מים איראניים היו בדרכם לישראל: "זה היה רגע שבו להיות בן אדם התנגש לחלוטין עם מה שאת עושה כעיתונאית", אמרה לוי. "בן אדם היה נשאר בבית כדי להגן על המשפחה שלו ברגע שלא ידענו איך הוא ייראה, אבל אני נהגתי לאולפן".
רגע השבר: המידע על משפחת ביבס
שיא השיתוף האישי הגיע כאשר לוי תיארה את המפגש עם ידיעות קשות במיוחד המגיעות למערכת לפני פרסומן לציבור. היא התמקדה ברגע שבו נודע לה גורלם של בני משפחת ביבס: "אני זוכרת שלא יכולתי לנשום והייתי צריכה לצאת מהאולפן... אמרתי לעצמי: זו הולכת להיות הדרך שבה נחיה עכשיו. בכל יום אתה הולך להיפגע ממשהו שישבור לך את הלב, ואת פשוט צריכה לדעת את זה".
עבור לוי, הקושי אינו נובע רק מהעומס הפיזי, אלא מההכרה המפוכחת כי שברון הלב הפך למרכיב קבוע ובלתי נפרד משגרת החיים והעבודה. לדבריה, היא הבינה באותו רגע שעליה לאמץ מנגנון הגנה שיאפשר לה להמשיך לתפקד תחת ההפצצה הרגשית הבלתי פוסקת.
המעבר מהסתרה לשקיפות
בהמשך השיחה, דנה לוי בשינוי שחל באופן שבו היא נתפסת בעיני הקהל. אם בעבר הקפידה שצופיה לא יבחינו בעייפות או במצב רוחה האישי, המלחמה הממושכת שינתה את הגישה הזו.
"זה מאבק שבו אני ממשיכה לקבל הודעות מאנשים שאומרים 'את נראית עייפה'", שיתפה. "זה הכעיס אותי בהתחלה, כי חשבתי שאני אמורה להעמיד פנים שאני ערה לחלוטין. ואז, בנקודה מסוימת, פשוט שחררתי. עברו 27 ימים ואמרתי לעצמי - אני נראית עייפה כי אני עייפה, וזה פשוט המצב".
לוי סיכמה את דבריה בכך שהחדשות בישראל אינן רק העברת אינפורמציה, אלא "כלי הישרדותי" עבור הציבור, והעובדה שהיא חווה את המלחמה יחד עם צופיה - כולל הירידה למקלטים עם ילדיה - היא זו שמאפשרת לה להעניק את הטון הרגשי הנדרש, גם כשהיא עצמה מהווה חלק מהאירוע המדווח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
