למה חברי רד הוט צ'ילי פפרז כועסים על הדוקו בנטפליקס?

"רד הוט צ׳ילי פפרז: אחינו הלל", נטפליקס

"יהודים לא קופצים", אמר הלל סלובק לחבריו "פלי" ואנטוני קידיס, שיהפכו בהמשך לאחת הלהקות הגדולות בעולם, כשהם קופצים מגשר גבוה אל המים בתור נערים - והוא מפחד לעשות זאת. נהוג גם לומר שיהודים - בניגוד לגויים ברוקנרול - אף פעם לא מתים מאלכוהול או מסמים, אבל תמיד יש יוצא מהכלל שאינו מעיד על הכלל.

אבלהדוקו החדששעצבןאת חברי ה"רד הוט צ׳ילי פפרז" שנשארו בחיים, מסתיים רגע לפני שהחלה הפריצה. סלובק, שהקים את הלהקה והפך אותה מחבורת נרקומנים ללהקה חדשנית ופורצת גבולות, לא היה שם כשזה קרה. הוא מת ממנת יתר בשנת 1988, רגע לפני הפריצה הגדולה.

הלל סלובק נולד בישראל ועבר עם משפחתו לארה"ב בגיל צעיר. המסלול הזה מזכיר קצת את הסיפור של ג׳ין סימונס מ"קיס": גם נולד בצפונה של ישראל, גם אין אבא בתמונה, גם השואה נוכחת בכל מקום, גם אין כסף בבית - מה שמוביל כמובן לירידה מהארץ.

אך בניגוד לסלובק שיתרסק בהמשך, סימונס יהפוך למולטי־מיליונר. סימונס השתמש בשואה ובעוני כדי לחלץ את עצמו בחיים, סלובק, המוכשר אלפי מונים מסימונס, נכנע לדחפיו.

ה"רד הוט צ׳ילי פפרז" הם עדיין אחת הלהקות הכי גדולות בעולם. הסרט מחזיר אותנו לתקופה שבה הם רק התחילו, ונדמה שזהו כוחו היחיד. להיות שם בחזרה ברגעים שהכל נבנה, ואז רגע לפני שזה התפוצץ לראות איך זה היה קרוב להתרסקות.

קורבן של רוקנרול

זה לא דוקו שסוקר את חייה של להקה לאורך כל תקופת הפעילות שלה, אלא כזה ששם דגש על אדם ספציפי, על הרגע שבו הוא החליט שכל מי שסביבו יכבוש את העולם.

אבל הוא - כפי שהעיד על עצמו לא אחת - כנראה לא היה מסוגל לעשות זאת. בפרספקטיבה של חיים של להקה, סלובק אולי היה המנוע. אבל מה שקרה אחרי זה היה לא פחות גדול.

קידיס הסולן, היום כבר בשנות ה־60 לחייו, יודע לזכור שכל מה שהם עושים הם עושים לזכרו ובזכותו. הוא אפילו מספר שהצליח להתפייס עם אמו של סלובק, רגע לפני שהלכה לעולמה. פלי הבסיסט המיתולוגי בוכה לאורך כל הסרט, כשהוא נזכר בחבר שהציל לו את החיים אבל לא הצליח לעשות זאת בעצמו.

נקודות החולשה של הסרט קיימות. מלבד אחיו של סלובק, ג׳יימס, שמתראיין בקצרה ושופך אור; ומלבד תמונות ארכיון וסרטוני וידאו, נדמה שסלובק מוצג כקורבן של רוקנרול, כמו רבים בתקופת הזוהר העצובה בלוס אנג'לס של שנות ה־80 וה־90.

אבל דווקא בין השורות מדובר על עצב שלא ברור מאיפה בא, על הבנה עגומה בזמן אמת שהסמים הקשים הם הדרך היחידה לחיות.

קידיס ופלי יהפכו לשרירנים עם חולצות צמודות מדי ומעריצות צעירות מדי, ייקחו את האירוע הקשה בדיוק לצד השני ויהפכו לפריקים של בריאות.

הם כאמור כעסו ואמרו שזה סרט על הלל ולא על הלהקה - והם כמובן צודקים, אבל מאידך, בלי הלל סלובק לא היתה "רד הוט צ׳ילי פפרז" וסביר להניח שגם קידיס ופלי היו גומרים בצורה דומה.

עבור מעריצים צעירים של הלהקה, זה שיעור היסטוריה לא רע בכלל. המעריצים הוותיקים יגלו פה ושם דברים שלא ידעו, ורק חבל שההופעה המעולה ב־2012 בישראל לא מצאה את דרכה אל הסרט. אולי אנחנו פרובינציאליים, אבל אם נרצה או לא, סלובק היה אחד משלנו.