גמר משחקי השף - עונה 8
זה לא באדי שיימינג, אלא סתם מחשבה לא חשובה שהטרידה אותי לאורך הצפייה ב"משחקי השף": איך זה שהשפים של התוכנית ממשיכים לרזות מעונה לעונה, ומה זה אומר בעצם? הרי המוסכמה החברתית השגויה היא שאנשים שמנים מבינים יותר באוכל, וששף רזה הוא קצת כמו מעצב שיער קירח, מורה נהיגה עיוור או סנדלר שהולך יחף.
בהמשך ישיר, חשבתי גם על האמירות המפורסמת "מקומה של האישה במטבח" ו"אין כמו הסירים של אמא", שבמשך דורות קעקעו את ההנחה כי הכנת מזון היא תחביב נשי מובהק. אז מי מבשל טוב יותר - נשים או גברים? נדמה שהצופים הקבועים ב"משחקי השף" כבר גיבשו לעצמם תשובה ברורה, וגם התוכנית עצמה כבר החליטה מזמן, כנראה.
"משחקי השף" מתיימרת להיות פורמט ריאליטי המתהדר ברמה גבוהה. כזה ששם את הדגש על אלמנטים של מקצועיות, איכות וטכניקות. בניגוד ל"מאסטר שף", למשל, "משחקי" פחות צהובה ופחות מושפעת מסיפורים אישיים ומתוויות סטריאוטיפיות. דווקא בשל כך, מעניין לגלות כי בכל ארבע עונותיה האחרונות נשלטה התחרות בצורה מוחלטת על ידי גברים.
שוב, רגע לפני קו הגמר הודחו שתי נשים (ורד ותהילה), ושלישיית הפיינליסטים שקיבלנו אוישה על ידי שלושה גברי אלפא. במשדר הגמר אמש הם נעזרו בתשעה סו־שפים מבין משתתפי העונה - רק שתיים מהם היו נשים. ויחד עם הנוכחות הבולטת של השופטים אסף גרניט, יוסי שטרית ומושיק רוט - מה שקיבלנו על המסך היה בעיקר גברים בסינרים. מטבחים עם ביצים.
זו לא רק התחרות על מי מהמינים מבשל טוב יותר. עונה שנשלטת על ידי בשלנים גברים אינה בהכרח עונה גרועה - אבל היא עונה עם צבע אחד חזק. כמו שאומרים השופטים: חסרה רעננות. הרבה טכניקה וקריספיות, אבל מעט נשמה. אוכל נטול רגש שדחפו אותו לתוך טארטלט, אבל שכחו לתבל.
לבסוף, השחצנות של בר צנגר השתלמה. בסיום פרק הגמר הארוך הוא קטף את המקום הראשון והוכתר לאלוף השמיני, וקונפטי נפל לו על הראש. צנגר היה גם פחות או יותר היחיד בעונה של "משחקי השף" שאי אפשר לומר עליו שהוא רזה. והוא כמובן גבר. שילוב מנצח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו