פיצחנו את השיטה: כך הפכה ישראל ליצואנית טלוויזיה מובילה

מדינה זעירה, בשטח של כ-25,000 קמ"ר ואוכלוסייה של פחות מ-10 מיליון תושבים, לא אמורה להיות שחקנית משמעותית בזירת הטלוויזיה העולמית, שבה מתחרות מעצמות עם שטחי צילום של מיליוני קמ”ר ואוכלוסיות של עשרות מיליוני תושבים. אבל ישראל, בניגוד לכל הסיכויים, הפכה בעשורים האחרונים למעצמת יצוא של פורמטים טלוויזיוניים, כאשר סדרות שנוצרו כאן זכו לעיבודים מחודשים ברשתות היוקרתיות בעולם.

הפריצה הגדולה: "בטיפול" ו"חטופים"

עד שנות ה-2000 המוקדמות בעיקר רכשנו סדרות מחו"ל לשידור אחרי הפריים-טיים בערוצים 1 ו-2 (ערוץ 10 ז"ל פחות השתתף בקרב הזה). ישראלים צפו בחדשות בעברית, ואז בסדרות באנגלית.

נקודת המפנה הגיעה ב-2005, כאשר הסדרה "בטיפול" של חגי לוי, אורי סיון וניר ברגמן עלתה לשידור בערוץ HOT3, ואחריו בערוץ 2 (קשת ורשת). הסדרה, שעקבה אחרי הפסיכולוג ראובן דגן (בגילומו של הליהוק הגאוני אסי דיין) ומטופליו בפורמט חדשני, שהתבסס על כך שכמעט כל הסיפור מסופר באמצעות שיחות אינטימיות בין הפסיכולוג למטופליו מצד אחד ולמטפלת שלו מצד שני, משכה את תשומת לבה של רשת HBO. ב-2008 עלתה לשידור הגרסה האמריקאית, "In Treatment", בכיכובו של גבריאל ביירן, וזכתה להצלחה אדירה ולשלוש עונות.

אך ההישג המשמעותי ביותר הגיע עם "חטופים", הסדרה של גדעון (גידי) רף וליאת בנאסולי מ-2010 על חיילים שחזרו משבי. הסדרה, שהופקה עבור שידורי קשת, נמכרה כפורמט ל-FOX, עובדה לגרסה האמריקאית "Homeland" שעלתה לשידור ב-2011, שזכתה בפרסי אמי וגלובוס זהב רבים, והפכה את קלייר דיינס לכוכבת בינלאומית. שמונה עונות ומיליוני צופים אחר כך, "Homeland" נחשבת לאחת מסדרות הריגול המשובחות שנוצרו אי פעם.

מסך מתרחב

ההצלחות הללו פתחו את השערים: "אופוריה", סדרת הנוער של רון לשם ודפנה לוין בהוט (2013), עובדה על ידי HBO לסדרה שהפכה את זנדאיה לכוכבת עולמית וזכתה בפרס אמי; “בני ערובה" נמכרה עוד לפני השידור ל-CBS, ששידרה את הגרסה האמריקאית שלה מספר שבועות לפני שהגרסה המקורית עלתה לשידור בערוץ 10; “להיות איתה” – או, כפי שהיא נקראת באנגלית, "היפה והאופה", של אסי עזר (קשת, 2013), זכתה לגרסה אמריקאית ברשת ABC; "כבודו" של יס (2017) הפכה ל"Your Honor" של Showtime עם בריאן קרנסטון בתפקיד הראשי, ולסדרות מקבילות בהודו, צרפת, רוסיה, אוסטריה, טורקיה, ספרד, קוריאה וסין.

בנוסף, מספר לא מבוטל של סדרות לא נמכרו כפורמט, אלא כפי שהן, לשידור עם כתוביות/דיבוב. "פאודה", כידוע, הפכה ללהיט עולמי בנטפליקס ומשודרת ביותר מ-190 מדינות; "שטיסל", הדרמה על משפחה חרדית בירושלים, כבשה את לבבות הצופים ברחבי העולם וזכתה אף לעיבוד אמריקאי; ו"טהרן", סדרת הריגול הישראלית-אמריקאית שמופקת ע”י כאן 11 בשיתוף אפל טיוי, הפכה לאחת הסדרות המובילות של השירות הבינלאומי וזכתה בפרס אמי.

וזה עוד בלי להזכיר שישראל היא יצואנית של פורמטי שעשועונים: החל מ"הכספת" של ארז טל (2000), דרך "בום" של עידו רוזנבלום (2014), שזכו לכמה וכמה גרסאות בינלאומיות (כולל גרסה איראנית, במקרה של "בום"), ועד "שוברי קופות" (205) ו”2025” (2019) הפחות מוצלחים.

זה הסוד שלנו

מומחי תעשייה מצביעים על מספר גורמים להצלחה הישראלית: ראשית, השוק המקומי הקטן מאלץ יוצרים לחשוב בגדול ולייצר תוכן באיכות בינלאומית כדי למכור אותו למדינות אחרות, מהן אפשר להרוויח על הפורמטים יותר כסף. שנית, המציאות הישראלית המורכבת – ביטחונית, חברתית ודתית – מספקת חומר גלם עשיר לדרמות מקוריות.

בנוסף, תעשיית הטלוויזיה הישראלית מאופיינת בנכונות לקחת סיכונים יצירתיים ולחרוג ממוסכמות. הפורמטים הישראליים נודעים בעומק הפסיכולוגי של הדמויות ובמתחים מוסריים מורכבים. כיום, חברות הפקה ישראליות כמו קשת, יס ורשת מחזיקות משרדים בחו"ל ומפתחות פרויקטים ישירות מול הרשתות הגדולות, וסביר להניח שנראה עוד פורמטים ישראלים רבים על המסכים ברחבי העולם בשנים הבאות.