"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

זה השקר הכי גדול של כל האימהות

מאיה מרון מגלמת אמא שלא עומדת בסטנדרטים הנורמטיביים ולא מתנצלת • "כל האימהות משקרות" מראה שזה בסדר להיות שבורה - וזה בדיוק מה שהיא צריכה להיות

,עודכן
0השמעה
מאיה מרון ושניצל בלחמנייה. צילום: כאן 11

כל האימהות משקרות - פרק הבכורה | כאן 11, 21:30

בעבר הלא רחוק, כשגברים כתבו את רוב סדרות הטלוויזיה, האימהות שנראו על המסך ייצגו מודל מיושן ואידיאליסטי של נשים כפי שהחברה ציפתה שיהיו. הן העמידו סירים על האש, בישלו ארוחות, השקיעו בגידול ילדים ובחיי קהילה; הן ריכלו, הכילו וחיבקו. היה זה מודל מעוות, שהציב סטנדרטים שקריים לאימהות באשר הן.

ואולי זאת הסיבה שכל האימהות משקרות - כפי שמצהירה סדרת הבנות שעלתה אמש בכאן 11. כי אי אפשר להיות מושלמת כמו שרוצים שתהיי. מותר גם להיות אמא שבורה. מאיה מרון ("בטיפול", "כנפיים שבורות") מגלמת אמא כזו - יחידנית ומסוגרת. היא לא פועלת בהתאם למודל הנורמטיבי, לא מקדשת ערכי משפחה מקובלים, ולארוחת צהריים עבור בנה היא מחממת שניצל בטוסטר ודוחפת ללחמנייה עם קטשופ ומלפפון חמוץ.

כל האימהות משקרות,צילום: כאן 11

ההתבודדות והייאוש הקיומי שלה מניעים את העלילה - כשמגיעה ההבנה כי עליה לשפר את חייה החברתיים כדי לתת דוגמה לבנה. אז היא מצטרפת לקבוצת כדורשת כושלת של אימהות, ופוגשת את קפטנית הקבוצה (אגם רודברג), שמהווה היפוך לדמות הראשית - אמא שמתאמצת לרצות את כולם ולעמוד בציפיות "האישה המושלמת". בגדול, "כל האימהות משקרות" היא סדרה על מאמאנט. כן, המיזם הסאחי, שמאגד עשרות אלפי נשים במסגרת ספורטיבית וחברתית, שימש השראה ברורה לעלילה שבראו יעל כץ, נועם נבו ונטלי מיכאלשווילי־דרור, יחד עם הבמאית עטרה פריש ("המפקדת"). ועדיין, זו בעיקר סדרה על נשים שהתייאשו מהמרדף אחר מה שהחברה מצפה מהן להיות.

את ארוחת הצהריים מסצנת הפתיחה - כאמור, שניצלים מופשרים בלחמנייה - אכלו האם ובנה בעמידה במרפסת ביתם. אחרי שהאם סילקה יונה אשר בנתה קן על אחד העציצים, ביקש ממנה הבן שלא תהרוס את הקן - כי יש בתוכו ביצה. היא הבטיחה לקיים את בקשתו, אך ברגע שהסתובב והלך השליכה את הקן לעזאזל.

כל האימהות משקרות,צילום: כאן 11

עוד שקר לבן של אימהות, אבל גם הרבה מעבר לזה. קן הוא הסמל האולטימטיבי של אימהוּת. הוא מסמל את שלל התכונות שהטבע רצה והחברה דרשה מכל אמא באשר היא (בניית בית, שמירה על הצאצאים, קינון, ועוד). זאת אומרת, אימהות לא צריכות לשקר עוד - זה ממש בסדר שיהיו עצמן. "כל האימהות משקרות" לא משקרת. היא אמיתית, היא טובה, היא פשוטה - וזה מספיק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר