כמה עלה ל"דברים מוזרים" להחזיר את פרינס לבמה?

יש רגעים בטלוויזיה שבהם אתם לא רק צופים - אתם ננעלים על השיר. פתאום הוא לא ברקע: הוא ההגה, הבלמים והדופק של הסצנה. זה בדיוק מה שקרה בסיום של Stranger Things, כשהסדרה שלפה לא שיר אחד, אלא שניים מהשמות הכי כבדים בארון הקלאסיקות של האייטיז: When Doves Cry ו-Purple Rain.

ואם חשבתם שזה היה רגע של "בואו נשים משהו נחמד של פרינס" - אז לא. זה היה תרגיל אקרובטי שכולל עלילה, ויניל, בירוקרטיה של זכויות, ובעיקר: הרבה אנשים שאומרים שלא בטוח שזה יעבור.

https://www.youtube.com/watch?v=AfQ13jsLDms

למה לשים שיר בסדרה זה כאב ראש יקר

במילים פשוטות: כדי לשים שיר מוכר בטלוויזיה צריך "להסדיר" זכויות. לפעמים זה אומר כמה תיאומים מול גורמים שונים (מי מחזיק בהוצאה לאור, מי מחזיק בהקלטה עצמה), ולפעמים זה אומר גם אישורים אמנותיים - במיוחד כשמדובר באמנים אייקוניים/אגדתיים, או בעיזבונות שמגנים על המורשת בקנאות.

במקרה של פרינס, זה לא סתם עוד אמן גדול. יש היסטוריה של זהירות סביב שימוש בשירים שלו מחוץ למסגרות מסוימות - ובמיוחד סביב Purple Rain.

הטוויסט שהפך את הבחירה הזו לקובייה הונגרית

הקטע המבריק-מרושע בסיפור הוא שזה לא היה רק איזה שיר מתאים לרגש. לפי היוצרים מאט ורוס דאפר, המבנה של הסצנה דרש משהו מאוד ספציפי: שיר פתיחה שמתחיל צד של תקליט (A או B), ואז שיר סיום שסוגר את אותו צד - עם מעבר פנימי בתוך אותו צד של אלבום, כדי לשרת שינוי דרמטי בסצנה.

זה מצמצם את האפשרויות בצורה קיצונית. לא מספיק שזה אייטיז, לא מספיק שזה אייקוני, לא מספיק שזה מתאים לעלילה - זה חייב להיות גם מסודר פיזית על ויניל בצורה הנכונה. אם זה נשמע לכם כמו לבנות פלייליסט עם חוקים של חדר בריחה - אתם בכיוון.

Prince - Purple Rain, הווידאו הרשמי

https://www.youtube.com/watch?v=TvnYmWpD_T8&list=RDTvnYmWpD_T8&start_radio=1

למה דווקא פרינס? כי זה הכי אפי שיש

הדאפרים מספרים שכשהם הבינו שהתקליט הוא הטריגר לסצנה, הם חיפשו needle drop ענק, כזה שמרגיש כמו רגע סוף-עולם אבל גם שומר על ניצוץ של תקווה. בסוף, לטענתם, אין יותר אפי מפרינס - והם נדלקו על זה שהאלבום Purple Rain מסתדר להם מושלם מבחינת פתיחה-סיום בצד אחד.

גם כמה כלי תקשורת בארה"ב הדגישו את הטריק: זה לא סתם שני שירים של פרינס - זה צד שלם של תקליט שמתחיל ב-When Doves Cry וננעל עם Purple Rain. 

מי אחראי לכל הקסם הזה מאחורי הקלעים?

כאן נכנסת לתמונה נורה פלדר - המפקחת המוזיקלית של Stranger Things לאורך כל הסדרה. זה תפקיד שהוא חצי אוצרות תרבות וחצי דיפלומטיה עם עורכי דין. פלדר מזוהה באופן רשמי כמוזיק סופרוויזר של הסדרה, וגם נטפליקס עצמה נותנת לה את הקרדיט על בחירות needle drop מרכזיות בעונה 5.

במילים אחרות: אתם שומעים "להיט אייטיז" - והיא שמעה שבועות של תשלחו מייל מסודר ונחזור אליכם.

קייט בוש סללה להם את הדרך לפרינס

אם אתם זוכרים את Running Up That Hill של קייט בוש בעונה 4 - זה לא רק היה רגע טלוויזיוני. זה היה אירוע תרבותי שהזניק את השיר חזרה למצעדים ולשיח. בילבורד מתאר את העלייה המטורפת של השיר אחרי השימוש בסדרה.

ובדיוק על זה הדאפרים נשענו: הם אמרו במפורש שההשפעה של קייט בוש וההוכחה שסדרה יכולה להחיות קטלוג של אמן בצורה מכובדת ועוצמתית עזרה לשכנע שזה שווה אישור גם במקרה של פרינס.

השיר מעונה 4 הוזנק חזרה למצעדים ולשיח: Kate Bush - Running Up That Hill

https://www.youtube.com/watch?v=wp43OdtAAkM&list=RDwp43OdtAAkM&start_radio=1

כמה שווה כזה אישור? תראו מה קרה בספוטיפיי

כאן מגיע החלק שהופך את כל הסיפור ליותר מסתם אנקדוטה: הנתונים.

אחרי שהפרק האחרון עלה בסוף דצמבר-תחילת ינואר, Purple Rain קפץ ב-243% בסטרימינג גלובלי בספוטיפיי, ובקרב דור ה-Z הזינוק היה 577%. When Doves Cry עלה ב-200% בשוק הגלובלי וב-128% בקרב דור ה-Z.

בתרגום חופשי לעברית: דור שלם שמע Purple Rain בתוך סצנת שיא, הלך לבדוק מה זה הדבר הזה, ואז לחץ Repeat כאילו זה 1984 והדבר היחיד שמגביל אותו הוא כמה מהר צריך להפוך צד בתקליט.

ומה זה אומר?

אנחנו אוהבים לחשוב שהכול קטן יותר, אבל תרבות פופ עובדת פה כמו בכל מקום: רגע נכון, שיר נכון, והנה יש לכם גל נוסטלגיה שעובר בין טיקטוק, ספוטיפיי ושיחות "זוכר את זה מהאוטו של אבא?".

יש פה גם שיעור לכל מי שעובד בתוכן: מוזיקה היא לא קישוט. כשמשתמשים בה חכם היא מנוע עלילתי. Stranger Things הוכיחה שוב שהפסקול שלה הוא דמות בפני עצמה, ושברגע הנכון הוא יכול להרים סצנה למעמד של מיתולוגיה.

והחלק הכי יפה? כל זה התחיל מתנאי עלילתי שנשמע כמו גזירה של תסריטאי שאוהב לראות אנשים מזיעים: זה חייב להיות תקליט. וזה חייב להיות שיר ראשון ושיר אחרון באותו צד.

לפעמים, הטירוף הוא לא באג - הוא הפיצ'ר.