העולם של משפחת פורסייט, הדרמה התקופתית החדשה מבית ערוץ 5 הבריטי המשודרת אצלינו ב-YES וב-HOT, הוא לא רק תפאורה נוצצת של סוף המאה ה־19. מאחורי הכרים הרקומים, הסלונים האלגנטיים והיריבות המשפחתית הפועמת מסתתר סיפור עמוק בהרבה: סיפור על אימפריה שמתרחבת, על הון שמחליף מעמד, על נשים שנלחמות על בעלות על גופן - ועל לונדון אחת, שהופכת ברגע אחד לעיר שמנהלת את כספי העולם.
הסדרה, שמבוססת על הרומן הקלאסי The Forsyte Saga (1922) מאת ג’ון גולסוורתי, מתרחשת בעידן שבו בריטניה עמדה בצומת היסטורי נועז. והיופי? כמעט כל פרט על המסך, מהנימוסים ועד התחתוניות, נולד מהמציאות ההיסטורית המפתיעה של סוף התקופה הוויקטוריאנית. איך משפחת פורסייט מצליחה ללכוד את רוח הזמן כמו שעון כיס משומן היטב? על ההיסטוריה האמיתית שמאחורי הדרמה:
כשהצפון היה אימפריית תעשייה - והסיטי רק התחיל להפוך למרכז העולם
בסוף המאה ה־19 בריטניה ניצבה בפסגה: תעשיות הפחם, הכותנה והפלדה הפכו אותה לעשירה בעולם. אבל בניגוד למה שאולי מדמיינים כיום, העושר לא התרכז בלונדון, אלא בצפון: מנצ’סטר הייתה “עיר הכותנה”, שפילד ייצרה פלדה לכל אירופה, וניוקאסל הייתה בירת הפחם.
לונדון מצדה פיגרה - עד שה"סיטי" שינה הכול.
באזור של פחות ממייל מרובע קמו הבורסה של לונדון, בנק אנגליה וגופי מסחר בינלאומיים, שיצרו מעמד חדש של אנשי הון: מתווכים, בנקאים, סוחרי מניות, ומשפחות כמו משפחת פורסייט.
כשהסדרה מציגה אחוזות מהודרות וארוחות פאר של "החדשים בעשירים", היא בעצם מתארת תופעה אמיתית: עלייתו של הכסף החדש, שבנה מעמד חדש כמעט בן לילה.
וכדי להבין עד כמה המהפכה הייתה משמעותית: בסוף המאה ה־19 חסכונות שהוחזקו בלונדון היו גבוהים יותר מכל מה שנשמר בבנקים בניו יורק, פריז וגרמניה גם יחד. זו לא רק דרמה, זו עובדה היסטורית.
מבורסת לונדון לסלוני האצולה: מסע הטיפוס של משפחת פורסייט
הסדרה עוקבת אחר ג’וליון פורסייט, שעתיד לרשת את חברת המשפחה, ואת בן דודו המתחרה סוֹאמס - שהאובססיה שלו לשליטה אינה נעצרת בפני כלום.
העימות ביניהם הוא לא רק סיפור אישי; הוא מודל אמיתי לקונפליקט בין כסף ישן לחדש, בין המעמד הטבעי של האריסטוקרטיה לבין אלו שניסו לקנות את דרכם למעלה.
מי שהיו בעלי אחוזות לא אהבו לקבל "מתווכי מניות" למסיבות החברה הגבוהה. אבל היתרון של משפחת פורסייט היה ברור:
בנקאים ובעלי מניות קיבלו גישה קלה יותר לאצולה מאשר תעשיינים, וכך נוצרה קבוצה חדשה שבזכות קשרים חכמים ידעה לטפס.
אייריני וסומס: אהבה, שליטה והמתח שמבעבע מתחת לפני השטח
"בעלות" על נשים: הסיפור האפל שמאחורי הדמויות הנשיות
הדמות של סוֹאמס, שמנסה "להחזיק" את אשתו איירין, משקפת חוקיות אמיתית ולא נוחה:
בבריטניה הוויקטוריאנית אישה נשואה הייתה רכוש של בעלה מבחינת החוק.
איך זה בא לידי ביטוי?
כל רכושה עבר לבעלות הבעל
שכר של אישה - גם אם עבדה - הועבר אליו
גברים קבעו את מקום מגוריהן
סירוב לקיים יחסי מין לא היה מוגן משפטית
רק עם חוק רכוש הנשים הנשואות (1882) החלה מהפכה: נשים יכלו לנהל כספים, לפתוח חשבונות בנק ולהחזיק נכסים.
והעובדה המטלטלת: רק ב־1991 הוגדר אונס בתוך נישואים כעבירה פלילית בבריטניה.
העימות בין אירן לסוֹאמס אינו רק דרמה זוגית, הוא תיעוד של מאבק על עצמאות נשית בעידן שבו נשים נאבקו פשוט כדי להיחשב בני אדם בפני החוק.
בין אשת בית לאם עובדת: הפער בין אידיאל למציאות
הסדרה מציגה נשים שנדרשות להיות "העיניים הנעימות של הבית", אבל המציאות הייתה רחוקה מכך.
למרות האידיאל של Tradwife, מחקריו של צ’ארלס בות’ הוכיחו כי רק כ־30% ממשקי הבית יכלו להסתמך על מפרנס יחיד.
רוב הנשים:
עבדו כמשרתות
כיבסו בגדים
תפרו שמלות
מכרו מאפים ברחובות
דמותה של לואיזה מדגימה היטב את מלחמת ההישרדות הנשית באותה תקופה - קריירות שנולדו מצורך, לא מבחירה.
מהי Tradwife ולמה האידיאל הזה כל כך מטעה?
המונח Tradwife, קיצור של Traditional Wife, מתאר אידיאל של אישה שמקדישה את חייה לבית, לילדים ולבעל, תוך ויתור על קריירה ושאיפות אישיות. זהו מודל מגדרי שנראה "קלאסי", אבל הוא בעיקר פנטזיה חברתית: גם בתקופה הוויקטוריאנית שרבים מרומנטיקים, רק מיעוט קטן מהנשים יכלו להרשות לעצמן להיות עקרות בית מלאות. רוב הנשים עבדו, לעיתים בעבודות קשות, פשוט כי לא הייתה להן ברירה. כך שה־Tradwife, אז כמו היום, הייתה בעיקר אידיאל תרבותי, לא מציאות יומיומית.
ילדים "בלתי חוקיים": סטיגמה שיכולה להרוס חיים
שאלות על הורות ואבהות, כמו אלו שמופיעות בסדרה, היו סוגיות מכריעות בחברה הוויקטוריאנית.
ילד שנולד מחוץ לנישואים נשא כתם חברתי שהשפיע על כל חייו: תעסוקה, זוגיות, זכויות משפטיות.
נשים שלא יכלו לכלכל ילד נטשו אותו בלב כבד, ובתקופה שבה הגברים לרוב לא נשאו באחריות, הילדים שילמו את המחיר.
הסדרה משתמשת במתח הזה כדי להראות עד כמה משמעותי היה "מעמד הלידה", כלומר מעמד שהגדיר אנשים לכל חייהם.
האופנה המטורפת של התקופה: בין בסטל לפטנטים מוזרים
הבסטל, הכרית שהוצמדה מאחור כדי ליצור צללית "נכונה", הייתה פריט חובה. אבל היא גם יצרה מבוכה אחת גדולה: אי אפשר היה לשבת.
הפתרון המבריק הגיע ב־1884: "הפנטום החדשה", בסטל מתקפל שאפשר לנשים לשבת בלי למחוץ את המבנה.
המראה התפתח בהמשך, בשנות ה־90, לסגנון רציונלי יותר, קליל, בריא ומותאם לחיים מודרניים יותר.
אופנה בתקופה הזו הייתה לא רק אסתטיקה, אלא מנגנון של שליטה חברתית על גוף האישה.
ההון הבריטי שמעולם לא ראינו על המסך
רוב העיבודים התקופתיים מציגים נימוסים, רומנים ואחוזות. אבל משפחת פורסייט מזכירה משהו חשוב בהרבה:
הסיפור האמיתי של התקופה היה הון גלובלי.
בריטים השקיעו בקווי רכבת בהודו, במכרות בדרום אפריקה, בפיתוח אדמות בקנדה ובנמלים במזרח התיכון.
משפחות אמידות, כולל משקיעים כמו משפחת פורסייט, היו חלק בלתי נפרד מצמיחת האימפריה.
זו הפינה ההיסטורית שהסדרה רק רומזת אליה, אבל היא זו שעיצבה מחדש את פני העולם.
דרמה תקופתית או אופרת סבון?
זו שאלה שהסדרה מציפה כבר מהפרק הראשון: האם משפחת פורסייט היא דרמה היסטורית מוקפדת, או פשוט סיפור עסיסי על אהבות אסורות, ירושות ומתחים משפחתיים? התשובה, אולי כמו התקופה עצמה, מורכבת. מצד אחד, הפרטים ההיסטוריים מדויקים להפליא, מהאופנה ועד החוקים. מצד שני, העלילה עמוסה בתשוקות, קנאה, בגידות וסודות - חומרים שמסדרות סבון מצוינות עשויות מהם. אולי כאן מסתתר קסמה האמיתי של הסדרה: היא מגישה לצופים שיעור היסטוריה אמיתי הארוז בסיפור שלא הייתם רוצים להחמיץ גם אם הוא היה משודר בצהריים.
מקורות
HistoryExtra • BBC • Getty Images • Encyclopedia Britannica • PBS
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו