כוכב הלהיט של נטפליקס בווידוי מטלטל: "עשיתי טעות, נכנסתי לפאניקה מוחלטת"

כשצ'ארלי האנם (45) הסכים לגלם את אד גיין, אחד הרוצחים הידועים לשמצה בתולדות ארצות הברית, בפרק השלישי באנתולוגיה המדוברת של ריאן מרפי "מפלצת" - הוא הרגיש מיד שעשה טעות איומה ומודה כי נכנס לפאניקה לאחר שחתם על השתתפותו.

"הרגשתי שעשיתי טעות נוראית", התוודה השחקן הבריטי המזוהה בעיקר עם דמותו של ג’אקס טלר ב"ילדי האנרכיה" בראיון לאתר Entretamant weekly והוסיף: "ככל שחקרתי את הסיפור וקראתי על אד גיין - שקעתי בפאניקה מוחלטת. פשוט חשבתי שלא תהיה דרך חזרה, זה כל כך אפל".

הפרק השלישי באנתולוגיה המטלטלת שיצר ריאן מרפי עבור נטפליקס מחזירה את הצופים בזמן לוויסקונסין של שנות ה-50 ולדמותו של גיין, מי שכונה "הקצב מפליינפילד" - רוצח ידוע לשמצה שמעשיו המזעזעים היוו השראה לסרטים אימה כמו "המנסרים מטקסס", "פסיכו" ו"שתיקת הכבשים". עבור האנם, כך שיתף, זו הייתה בחירה לא אינטואיטיבית: "אני לא חובב גדול של ז’אנר האימה או של סיפורים קודרים ובלתי אפשריים. זה תמיד היה תפקיד קצת מוזר מבחינתי".

ההצעה עצמה הגיעה בהפתעה מוחלטת במהלך ארוחת ערב בת שעתיים עם מרפי. האנם מספר כי היה "המום לגמרי" כשהוצע לו התפקיד עליו הוא קוצר כעת שבחים: "פשוט מצאתי את עצמי אומר כן. כנראה ש-99 אחוז מההסכמה הורכבה מהאהבה שלי לריאן". אבל ההתלהבות הראשונית, כך חשף, התחלפה במהרה בתחושת אימה מחרידה ככל שקרא יותר על דמותו האמיתית של גיין, כזו שנרגעה רק כשהחל לקרוא את התסריטים של איאן ברנן.

"פתאום הבנתי שלא נתמקד במה שהוא עשה אלא בלמה הוא עשה את זה וננסה למצוא את האדם שמאחורי המפלצת. זו הייתה נקודת מפנה. היה חשוב לי לא לשפוט אותו אבל גם לא לחמול עליו יותר מדי. אני בהחלט יכול לראות ביקורת שמופנית כלפי, על כך שהייתי רגיש מדי אליו", אמר בראיון לאתר "וראייטי". "גם אם אני בבירור לא מבין את התפקיד של סיפורים מהסוג הזה, אני מבין שאנשים מאוד נמשכים אליהם. הייתי צריך להביא את גיין לחיים בצורה הכי כנה ואנושית שאפשר".

למרות שצופים ומבקרים רבים שצפו כבר בסדרה סיפרו על הקצנה של קו העלילה, שכתוב לצרכי רייטינג של מה שקרה במציאות ותכנים קשים מאוד לצפייה שהביאו לא מעט אנשים להפסיק אותה באמצע, האנם מתעקש כי הסדרה נמנעה מסנסציות: "מעולם לא הרגשתי שאנחנו עושים משהו גרפי רק בשביל לייצר הלם", אמר בראיון לאתר "הוליווד ריפורטר".

"המטרה הייתה לספר את הסיפור באופן הכי כן שאפשר". לדבריו, הוא מקווה שהצופים ישאלו את עצמם מי בעצם המפלצת: האם זה גיין, שסבל ממחלת נפש שלא אובחנה, או הסרטים והבמאים שהפכו את סיפורו למופע בידור? האם היצ’קוק הוא המפלצת או אולי אנחנו, הצופים?

למרות הצד האפל שריחף מעל להפקה, התהליך היה עבורו גם מקור של סיפוק: "ניסינו להגיע לרמה אליה שאפנו וזה היה מדהים. הייתה שמחה אמיתית באתגר הזה". בסופו של דבר, האנם סיכם את המסע כגילוי אישי: "הבנתי שהדברים שאתה הכי צריך למצוא נמצאים בדיוק במקום שאתה הכי לא רוצה להסתכל בו. ככל שהאתגר גדול יותר, כך גם התגמול".