"מפלצת: סיפורו של אד גיין": ההמצאות של נטפליקס מול העובדות המזעזעות האמיתיות

הפרק החדש, השלישי בסדרת האנתולוגיה המצליחה מבית נטפליקס "מפלצת" של ריאן מרפי, מתמקד באד גיין - רוצח, שודד קברים ואדם שהפך לאב הטיפוס הגדול ביותר של דמויות האימה בתרבות האמריקאית. סיפור חייו שימש השראה בין היתר לסופר "שתיקת הכבשים" תומאס הריס ולדמותו של באפלו ביל, וכן לדמויות של נורמן בייטס ("פסיכו"), "פני עור" מהסרט "המנסרים מטקסס" ו"בלאדי פייס" מהעונה השנייה של הסדרה "אימה אמריקאית".

גיין עורר את תשומת ליבה של המשטרה בשנת 1957 כאשר בעלת חנות לחומרי בניין בשם ברניס וורדן נעלמה. גיין נראה איתה זמן קצר לפני היעלמותה, וכאשר גורמי אכיפת החוק ביקרו בחוותו הם גילו מחזה מזוויע - גופתה נתלתה מכפות רגליה, קרביה רוקנו, והיא הולבשה כמו צבי. ראשה הכרות נמצא בקופסה וליבה שנעקר מגופה נמצא בשקית פלסטיק על התנור במטבח.

סריקות מאוחרות יותר בביתו של גיין הראו שהוא שדד קברים באופן שיטתי ואסף חלקי גופות של נשים (ביניהן אצבעות, גולגלות, עור ופטמות) בהם השתמש לייצור פריטי ריהוט לבית ובגדים. בין הממצאים המקאבריים האלו נכללו כיסא מרופד בעור אנושי, מסכות פנים, מלבושים וקופסאות של חלקי גוף שונים.

לפי הדיווחים, גיין נהג לעבור על מודעות אבל בעיתון כדי לאתר "קברים טריים" ואז היה מגיע לבית הקברות ומוציא משם חלקי גופות (דוגמת ראשים) ולעיתים גם גופות שלמות. הסיבות, לדברי תחקיר בטיים, נבעו מחד מהצורך להרגיש קרוב לאמו מתוך אמונה שכך יוכל גם להחזירה לחיים, ומאידך גם מתחושת תסכול והצורך "להרוס" אותה בגלל הילדות הקשה שחווה, שכללה חינוך נוקשה מצד אמו שהתעללה בו מילולית והטמיעה בו שנאה עמוקה לנשים.

גיין הודה ברצח של וורדן ושל בעלת פונדק בשם מרי הוגאן - שתיהן לכאורה דמו לאמו. בסוף 1957 הוא נחשב כבלתי כשיר לעמוד למשפט לאחר שאובחן כחולה סכיזופרניה ולאחר מכן אושפז במוסדות פסיכיאטריים שונים.

בשנת 1958 נהרס "בית הזוועות" של גיין בשריפה שמקורותיה אינם ברורים. בשנת 1968 הועמד בכל זאת למשפט ונמצא אשם ברצח וורדן. הוא הוכרז כלא שפוי בזמן הפשע וחזר לבית חולים לחולי נפש שם שהה עד מותו בשנת 1984 בגיל 77.

בסוף השבוע עלתה לאוויר בנטפליקס העונה החדשה המתמקדת בסיפורו, כשבין השחקנים שלוקחים חלק בקאסט ניתן למצוא את צ'ארלי האנם ("ילדי האנרכיה") בתפקיד הראשי, כוכבת הפופ אדיסון ריי וטום הולנדר ("הלוטוס הלבן").

לרגל עליית הסדרה, ביקשנו לבחון את קווי העלילה המוצגים בסדרה ולנסות להכריע מה הועצם לצורך הדרמה והרייטינג ומה מבוסס על עובדות אמיתיות.

אד גיין הושפע ממלחמת העולם השנייה והנאציזם - ייתכן

נטפליקס מציגה בסדרה קו עלילתי לפיו גיין נמשך לדיווחים על זוועות הנאצים והושפע מאילזה קוך, פושעת מלחמה נאצית שכונתה "המכשפה מבוכנוולד". לפי הדיווחים, מדובר בתיאוריה נפוצה סביב דמותו של גיין המסתמכת על השנים בהן פעל. בזמן שגיין החל לבצע את פשעיו המחרידים, העולם נחשף ליותר ויותר דיווחים ותצלומים ממלחמת העולם השנייה אשר חשפו את זוועות גרמניה הנאצית.

"בדקנו ואפשר ממש למצוא תיאורים מדויקים של דברים שגיין כנראה קרא ואז יישם בפועל כי הם כמעט זהים למה שנמצא בביתו", אמר ג'יימס באדי דיי, במאי הסרט הדוקומנטרי "Psycho: The Lost Tapes of Ed Gein" משנת 2023, שציין בראיון לאתר MovieWeb כי גיין החזיק בבעלותו מספר מגזינים בלשיים שתיארו בפירוט את הזוועות שבוצעו במחנות הריכוז.

אחת הדוגמאות הישירות ביותר לכך נקשרה כאמור לפושעת המלחמה הנאצית הידועה לשמצה אילזה קוך, אשתו של קרל-אוטו קוך, מפקד מחנה הריכוז בוכנוולד, שהייתה ידועה באכזריותה הסדיסטית. אנשי האס.אס בבוכנוולד נודעו בכך שיצרו "מתנות" מחלקי גופות של אסירים, ורבים האשימו את קוך בכך שהחזיקה בבעלותה אהיל עשוי עור אדם מקועקע. למרות שלא אותר הקומיקס המוזכר ב-"מפלצת: סיפורו של אד גיין", קומיקסים מיניים שתיארו את מעשי הזוועה של הנאצים אכן נמצאו ויש להם תיעוד.

אדליין ווטקינס - האישה שניהלה רומן עם גיין - חצי אמת

חלק מסתורי יותר בסיפורו של גיין הוא הרומן שניהל לכאורה עם אישה בשם אדליין ווטקינס, שאת דמותה מגלמת סוזנה סון ("איידול") בעונה החדשה. ווטקינס עוררה תשומת לב בימים שלאחר מעצרו של גיין כשהכריזה על חיזור שנמשך עשרים שנה עם מי שכונה "הקצב מפליינפילד". כבר אז זה נשמע כסיפור אהבה מופרך מדי מכדי להיות אמיתי, וכפי שטוענים רבים עשרות שנים אחרי, הספקות היו ככל הנראה מוצדקים.

לאחר מעצרו בנובמבר 1957, גיין הודה ברצח בעלת חנות כלי העבודה ברניס וורדן בת ה-58 ומרי הוגאן בת ה-54 שנרצחה שלוש שנים קודם לכן. לפי הדיווחים, ווטקינס העניקה ראיון ל-Minneapolis Tribune בו תיארה את חייה לצד גיין כולל תמונה שלה שצורפה לכתבה, כשבעיתוני נובמבר 1957 נכתב שניהלה רומן ארוך עם גיין ואף דחתה הצעת נישואין ממנו.

בכתבה שכותרתה "אישה פליינפילדית כמעט נישאה לגיין", סיפרה ווטקינס שגרה אז עם אמה האלמנה בדירה קטנה בפליינפילד, כי היא וגיין הלכו לעיתים קרובות יחד לקולנוע ולבר מקומי. שניהם אהבו לקרוא, כשגיין לדבריה "היה חובב ספרים על אריות, אפריקה והודו", והם אף שוחחו על מקרי רצח. אמה של ווטקינס אישרה את דבריה, ותיארה את גיין כ"גבר עדין שמעולם לא הפר את שעת עוצר הלילה של אדליין".

ווטקינס טענה כי גיין הציע לה נישואין בדייט האחרון שלהם בפברואר 1955 אך היא סירבה. "לא במילים, אבל ידעתי למה הוא התכוון", סיפרה. "סירבתי, אבל לא כי היה בו משהו לא בסדר. משהו היה לא בסדר בי. פחדתי שלא אוכל להגשים את ציפיותיו ממני", אמרה. אך חודשיים לאחר מכן, בראיון ל-Stevens Point Journal, הכחישה את הרומן ביניהם וטענה שהכתבה ב-Tribune הייתה מוגזמת עם "סיפור שנופח והכיל אי דיוקים".

ווטקינס הבהירה שאכן הכירה את גיין עשרים שנה, אך שהאינטראקציות הרציפות ביניהם התרחשו רק מ-1954. "למעשה, גב' ווטקינס הצהירה כי גיין ביקר אצלה במשך שבעה חודשים בלבד וגם זה לסירוגין", נכתב בכתבה.

ווטקינס הכחישה שהיא או אמה כינו את גיין "מתוק", אך אישרה שהיה שקט ומנומס. היא גם טענה שמעולם לא ביקרה בביתו של גיין, שם התגלו מאוחר יותר שרידי גופות ומעין מקדש שהקים לאמו המנוחה אוגוסטה (אותה אם שהתעללה בו ונקטה בשיטות חינוך קשות שכללו אלימות מילולית במשך כל ילדותו).

גיין עצמו מעולם לא חלק בפומבי פרטים על יחסיו עם ווטקינס, כך שהאמת על טיב יחסיהם כנראה לעולם לא תיחשף במלואה.

גיין רצח את אוולין הארטלי - ככל הנראה שקר

למרות שקו העלילה בסדרה מייחס לו את הרצח, לפי חקירות ודיווחי הרשויות זה כנראה אינו נכון. הארטלי הייתה בת 15 כשנעלמה בזמן ששמרה על תינוק באוקטובר 1953 - אותה התקופה בה גיין פעל בשטח. לאחר שלא ענתה לו בטלפון, אביה המודאג של הארטלי הגיע לבית בו שמרה על התינוק (שהיה ביתו של קולגה שלו), ושם נגלה לעיניו מחזה מדאיג: דלתות נעולות, רהיטים שהיו פזורים בבית, נעליה של בתו שנמצאו בקומות שונות בבית וסימנים ברורים למאבק, כולל משקפי הראייה השבורים של בתו וטביעת כף רגל עם דם, מה שהצביע על חשד שאוולין נחטפה בכוח.

מאמצי החיפוש היו נרחבים וכללו כ-1,000 משתתפים ביניהם שוטרים, צופים ומתנדבים מהמשמר הלאומי, אך אלה לא הניבו תוצאות. אד גיין שהיה בסביבה באותו הלילה הפך לחשוד, אך לא נמצאה כל ראיה שמקשרת אותו באופן ישיר למעשה, וכך נאלצה המשטרה להסיר את שמו מרשימת החשודים. למרות זאת, עד היום יש המשוכנעים כי ידו של גיין כן הייתה בדבר.

גיין רדף אנשים עם מסור שרשרת - שקר

הדימוי של גיין כ"מנסר אנושי" הוא פרי דמיונו של הבמאי טובי הופר, שציין בראיונות כי ההשראה לסרט האימה שלו "המנסרים מטקסס" הגיעה כאשר עמד בתור ארוך בחנות לכלי בניין בתקופה של כריסמס. לדבריו, הוא התמלא בעצבים שנוצרו מהאנשים סביבו, עד כי דמיין שהוא לוקח מסור מהתצוגה והורג את כולם.

לפי הדיווחים, הופר וקים הנקל (שיצר את "המנסרים מטקסס" יחד עם הופר) שאבו השראה לדמות של "פני עור" בסרט מסיפורו של גיין, בפרט בכל הקשור ליצירת המסכה מעור אדם על ידי גיין והאופן בו ביתר את גופתה של ברניס וורדן.

האם גיין קיים יחסי מין עם גופות? ככל הנראה שקר

למרות שהסדרה מציגה רגעים כאלה, גיין הכחיש בעקביות שעסק בנקרופיליה וקניבליזם והסביר שהגופות "הסריחו מדי". באותו הקשר, תיעודים מהחקירה מראים שביקר בעשרות קברים ולא פעם עזב את המקום מבלי לבצע את המעשים המחרידים המיוחסים לו.

גיין נתן לשכניו בשר אדם במסווה של בשר ציד והיה מעורב בלכידתו של טד בנדי - שקר

גיין היה ידוע בכך שחילק בשר של איילים (הידוע בשם Venison) לשכניו, זאת למרות שלא נצפה צד איילים. באשר לטד בנדי, הטענה על כך שסייע בלכידתו היא פיקציה שאין לה כל ביסוס עובדתי ונובעת ככל הנראה ממחלת הנפש ממנה סבל שגרמה לו להמציא את הסיפור.

המצבה שלו נגנבה - אמת

המצבה של גיין אכן נגנבה בשנת 2000 והושבה לאחר מכן, לפי דיווחי Seattle Post-Intelligencer ומקורות נוספים. מתיעוד המשטרה עולה שהמצבה הפכה לפריט אספנות עולמי עד שהושבה למקומה.