אייל שני: "לאכול אצל ישראלי זה כמו לאכול אצל השטן"

ההמתנה הארוכה הסתיימה: הערב תצא לדרך העונה החדשה של "מאסטר שף" (קשת 12, אחרי החדשות), ה־12 במספר, ובה ינסו מתמודדים ומתמודדות להעניק לנו בריחה מהמציאות בתקופה שבה כולנו זקוקים לנחמה.

בעונה החדשה המתמודדים יעברו מבחן כניסה מורכב שממציא את המטבח הישראלי מחדש: הבשלנים יתבקשו לבחור חומר גלם למנת האודישן, מבלי לדעת שהם יידרשו לשלב בה חומר גלם נוסף. בין השופטים הקבועים, לצד חיים כהן, ישראל אהרוני ורותי ברודו, נמצא גם אייל שני, שספג בתקופה האחרונה התקפות על המסעדות שלו בעולם - אך לא מוותר על העשייה, על הבישול ועל הפצת הטוב גם בימים רעים.

"אנחנו כבר שנתיים בתוך מלחמה, שפועלת בצורה מאוד משונה על אנשים בארץ. בעצם נעלמו לנו האופקים. אין אופק, אין לאן להביט. המהלכים שיש הם לא אסטרטגיים, לא משחקים פה שח. יש פה גירוי ותגובה, ואי אפשר לדעת מה יילד יום", הוא מספר בראיון מיוחד ל"ישראל היום". "אנחנו, בני האדם, תמיד הולכים אחרי העיניים שלנו. מביטים, רואים משהו ומניעים את הגוף לכיוון מה שהעין רואה. וכשמביטים עכשיו קדימה רואים רק ערפל, פחד, חשש. מהצד השני - אנחנו ישראלים, ואנחנו מתאוששים מכל פגיעה במהירות שלא תיאמן.

"אני מסתכל מכיוון המסעדות שלי על איך שהארץ מתנהגת. אני מאכיל אלפי אנשים ביום בתל אביב - עיר שחייבת להיות היא, היא לא יכולה להיות משהו אחר, היא צריכה להיעמד על הרגליים מייד ולנהל את הטקסים שלה. מי שיבוא מבחוץ יגיד 'וואלה, כאילו אין מלחמה', אבל מי שמכיר היטב את הארץ ואת האנשים בה רואה שנשמרו הטקסים והמסגרות, אבל בתוכם יש ריק. ואת זה ראיתי במתמודדי 'מאסטר שף', וגם בעובדים שלי, בחוסר היכולת להביט קדימה ולגלות תקווה.

"בהיעדר משהו מסודר, את מפנה את המבט פנימה, כי רק שם אפשר למצוא משהו. והמבט הזה, שלא מביט החוצה ולא מתבלבל מכל כך הרבה רעשים שקיימים ברשתות החברתיות או באופנה בעולם, פתאום מוצא את הדבר היקר ביותר שקיים לבן אדם שמבשל - הוא עצמו. שם נמצא הכל".

אתה יכול לתת לי דוגמה?

"אדם שנוגע בליבה הפנימית שלו זה לא משהו שאפשר לראות, אלה תהליכים אנרגטיים שקורים בגוף האדם, אבל יש לזה ביטוי במנה שהוא מוציא במשימה. את מסתכלת על המנה הזאת, ואת אומרת: מאיפה החיבורים האלה? איך הוא לקח דבר וחיבר אותו למשהו שלא שייך לדבר הזה, ונוצרה ריאקציה מדהימה? אני ראיתי את הרמה הגבוהה ביותר שבן אדם יכול להגיע אליה בבישול, וזה שהאוכל שלו הופך לאוכל שיוצא מעבר לאדם ולמעטפת כדור הארץ ומקבל מידע יקומי".

בעונה הזאת הצבתם להם אתגר חדש באודישן.

"החלטנו לעשות צירופים של חומרי גלם שלכאורה לא שייכים זה לזה, אבל טמון בתוכם קוד פנימי שיודע לשייך אותם, והם היו צריכים לעלות על הקוד הזה. זה קורה רק כשנשאלת השאלה הגדולה ביותר, שלצערי רוב הטבחים בעולם לא מתעסקים בה, והיא - במה עוסק חומר הגלם? מה הרעיון שמניע את חומר הגלם? את יכולה לחבר אותם רק כשאת מבינה מה מניע אותם, ואז הצירופים הלא הגיוניים הופכים להגיוניים מאוד".

"מושא לשנאה תהומית"

בתקופה האחרונה שמו של שני כיכב במדורי החדשות, לנוכח התפרעויות והפגנות אנטי־ישראליות שפגעו גם במסעדות שלו בעולם. אירוע השקת המסעדה החדשה שלו בברלין בוטל בגלל הפגנה אנטי־ישראלית, וסניף מסעדת "המזנון" שלו במלבורן הותקף על ידי מפגינים פרו־פלשתינים שהשליכו כיסאות, אוכל וכלי זכוכית לעבר המקום, תוך שהם קוראים "מוות לצה"ל".

"אני בעצם מהפורצים הראשונים של המטבח הישראלי בחו"ל בקנה מידה גדול. אני לוקח את כל המעטפת של כדור הארץ ועובד בתוך כל מיני תרבויות, עמים, חומרי גלם ולקוחות שונים. עד למלחמה היה מאוד קל לעשות את זה, כי היינו מין אנדרדוג. מדינה קטנה ולא נחשבת, עם כמה מטורפים שטוענים שהם נושאים על גבם את המטבח הטוב ביותר שקיים בעולם, ועם הביטחון והמוטיבציה הזאת הם יצאו לעולם והפיצו את זה, כמו תורה או דת חדשה", הוא מספר.

"מאז המלחמה הזאת להיות ישראלי זה להיות מושא לשנאה תהומית. האהבה והאהדה לישראל הן דבר מדוד וגלי שמשתנה לאורך ההיסטוריה, אבל מרגע שרמת שנאה מסוימת כלפי מדינה כמו ישראל מגיעה לסף מסוים - השנאה הזאת מתרגמת את עצמה לאנטישמיות. זה כמו שד שיוצא מבקבוק, ואי אפשר להחזיר אותו בחזרה. העולם היום מאוד אנטישמי. לאכול אצל ישראלי זה כמו לאכול אצל השטן.

כל המסעדות שלי פעילות בעולם, ועובדות נהדר - אבל יש התחלפות קהל, אני רואה שפתאום המסעדות מלאות ביהודים ובישראלים, והמקומיים מדירים את רגליהם".

אתה יכול לשתף בחוויה ספציפית מאחת המסעדות שלך בעולם?

"בחגים היהודיים בדרך כלל עוזבים את ניו יורק, אבל כל השנים אני לא הרגשתי את זה. השנה פתאום הייתי ריק בפסח, ואז הבנתי שבעצם מי שאוכלים אצלי מאז המלחמה אלה יהודים וישראלים. ברוך השם, יש קהילה עצומה - חצי מיליון ישראלים בניו יורק, 4 מיליון יהודים - אז מספרית זה לא נוגע בי, אבל בפילוח הדמוגרפי זה שינה את הכל".

זה אולי גרם לך לחשוב על סגירה של חלק מהמסעדות שלך וחישוב מסלול מחדש?

"אני ישראלי שרוצה להפיץ אוכל לעולם, ולא רק לישראלים וליהודים, וברור שזה מסכל את המטרה שלי, אבל ככל שעולה הסכנה ומתגברים המכשולים - ככה יש לי יותר חשק לפתוח ולעשות. אנחנו בתנופת פתיחה שלא היתה לנו מעולם, כאילו תגובה אינסטינקטיבית של אדם יהודי, כמו שכתוב 'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'. האם זה הוריד לי את מצב הרוח? זה כואב לי, אבל זה לא מוריד לי את מצב הרוח".