הכוכבת העולה חושפת: אחרי הפרידה מבן הזוג - זה מה שהבנתי על להיות לבד

השנה שעברה היתה בהחלט שנת הפריצה של ליה אללוף, שזכתה להגשים חלום של כל שחקנית מתחילה. אללוף לוהקה לסרטה המדובר של תום נשר,"קרוב אלי", שבו גילמה את התפקיד הראשי של עדן, בחורה צעירה ופרועה שמאבדת את אחיה הצעיר נתי בתאונת דרכים. תפקידה הראשון בקולנוע לווה גם בשבחים ובפרסים, כשזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים ובפרס אופיר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, כיכבה על שטיחים אדומים בארץ ובעולם והזניקה את קריירת המשחק שלה.

כעת היא מגיעה לראשונה למסך הקטן בסדרת המתח"גחליליות"שתעלה הערב ב־HOT VOD וב־NEXT VOD. את הסדרה יצרו שחר מגן ותאופיק אבו ואיל בהפקת סטודיו "ענני" מבית Paramount, ולצידה של אללוף יככבו דאנה איבגי ונינט טייב.

במוקד הסיפור: שיטפון ומוקשים ישנים שנסחפים ומציפים את אדמותיו של יישוב ליד ים המלח, מאירים תופעה אחרת ומופלאה שמאיימת על התושבים, מציפה שדים וטראומות מהעבר ומערערת את השלווה במדבר.

"זה תפקיד ראשון שלי בטלוויזיה, סדרה ראשונה, וזו היתה חוויה מטורפת", מספרת אללוף. "הצילומים היו בים המלח, ישנו שם והיה מדהים. צוות וקאסט תומך כל כך. אני משחקת את יעלי, נערה בת 17 שמרגישה קצת אאוטסיידרית. בחוויה שלה היא שונה משאר בני גילה, והיא מוצאת חברים מז'אנרים שונים ממה שיש במושב שלה. היא מכירה את אדם (בן סולטן), שניגש אליה ושואל אם היא רוצה לעשות סיבוב. למרות שהיא לא מכירה אותו, היא נמשכת לסכנה ואין בה פחד. משם העלילה מתפתחת".

כמה מיעלי יש בליה?

"אני חושבת שלא הרבה. מאוד הזדהיתי איתה והרגשתי שהיא חלק ממני, כי אני חושבת שכל אחד מאיתנו מרגיש בחייו קצת אאוטסיידר בדברים מסוימים, בעיקר כחוויה פנימית. החוויה שלי עם הדמות הזאת היתה מאוד עוצמתית. אני בדרך כלל לוקחת את הדמויות שאני עושה למקומות של ניתוח פסיכולוגי, ושם היה הרבה התעסקות בבדידות ובלבד, וההבדל בין שני הדברים. להיות לבד לא אומר בהכרח להיות בודד, ועם זה מאוד הזדהיתי.

"גם אצל ליה וגם אצל יעלי הבדידות יכולה להיות מורגשת בתוך אינטראקציות חברתיות, ודווקא כשאני לבד אני מרגישה הרבה יותר לא בודדה עם עצמי. זו היתה חוויה מרתקת, לבחון את הדבר הזה".

תחושת ה"לבד" והבדיקה שלך את עצמך קשורה לפרידה מבן הזוג, השחקן אופק פסח?

"לא, לא, הסדרה צולמה לפני שנה ואנחנו נפרדנו לפני ארבעה חודשים, אז דווקא באותה התקופה גרנו יחד. היום אני בטוב, לא בזוגיות. היו לי שתי מערכות יחסים מגיל 14 עד 22, כל החיים שלי אני בזוגיות, זו הפעם הראשונה שאני לבד, ואני חוקרת את זה וזה נורא כיף לי. פתאום זה לא כזה מפחיד להיות לבד, וזה נחמד".

בואי נדבר על השנה המטורפת שעברת. משחקנית אנונימית לתפקיד ראשי ראשון, פרסים, שבחים, הכרה ציבורית.

"זה באמת לא דבר מובן מאליו. אבל אני חייבת להגיד שגם כיום במבט לאחור אני לא סגורה אם אני מעכלת את המצב (צוחקת). זה היה מאוד מרגש באותו רגע, ומרגש מאוד גם עכשיו. אני בעיקר מכירה תודה. מאז שצילמתי את הסרט החיים שלי השתנו ברמת הלהכיר תודה ולאהוב אותם. משהו מדהים יצא מכל זה, אני מעריכה את החיים שלי".

אחרי כזאת פתיחה מוצלחת, הרף הגבוה לגבי ההמשך מלחיץ?

"זה יכול להיות מלחיץ ברעיון, אבל איכשהו זה לא פוגש אותי. אני מסתכלת על המקצוע הזה ממקום שבו אני עושה זאת בשביל הנפש שלי, לא בשביל הצלחה או הכרה.

"ברור שזה דבר נעים וכיף, אבל אם יש משהו שקשה לי איתו זו דווקא ההגעה לעומקים כל כך גדולים. צללתי עמוק בתפקיד הראשון שלי מבחינת נפשית ויש בי פחד שדבר כזה לא יגיע שוב, אבל אז אני מזכירה לעצמי שלכל דבר יש את הייחודיות שלו ויש את התפקיד שלו עבורי, כמו התפקיד של יעלי".

מאז "גחליליות" היא הספיקה גם להצטלם לסדרה "ים המוות" שתעלה בקשת 12, על חולי קורונה שנקלעים לרצח במלון בים המלח, וגם לסדרה "מטכ"ליסטים" של ערן זרחוביץ' שתעלה בקרוב ביס. "זו סדרה קומית יותר על הצבא, חוויה שונה ומיוחדת", היא מספרת, שונה מאוד מהשירות הצבאי שלה.

"הייתי מדריכת איסוף קרבי בסיירים, הדרכתי תצפיתניות על מערכת רבת סנסורים, והיה לי שירות מאוד קשה, חוויה מאוד קשה. היה לי חשוב לעשות שירות שארגיש בו את המשמעות גם בשביל המדינה וגם בשבילי. כיום בדיעבד אני יכולה להגיד שהוא היה משמעותי, אבל באותם רגעים היה קשה, המצב הנפשי שלי הידרדר נורא, ושלושה חודשים לפני השחרור עברתי לקריה, כי המצב לא השתפר.

"היום אני מסתכלת על זה כעל משהו מאוד מחשל. אני חושבת שלא הייתי יכולה לעשות את הסרט ולהתחבר למקומות האלה בלי החוויה הזאת".

משלבת מקצוע נוסף

חוץ מהמסך הגדול והקטן יש מחשבה להגיע גם לבמות, לעשות תיאטרון?

"כרגע אני לא רואה את עצמי עושה תיאטרון או מחזות זמר. אני כן רוצה ללכת ללמוד פסיכולוגיה. אני חושבת שמשחק הוא מקצוע לא יציב, ולמרות שאני מאוד אוהבת אותו ומחוברת אליו אני חושבת שחשוב שיהיה לי עוד מקצוע. פסיכולוגיה היא דבר נחוץ עבור שחקן, כי בסוף אני מתעסקת ברגש ובמצבים נפשים ובניתוחים של אופי. יש את הדברים שאני יכולה להביא מתוכי ויש את אלה שאני לא יודעת איך זה מרגיש באמת, ולימודי פסיכולוגיה באמת יכולים להועיל למצב".