אם זכות הציבור לדעת, כל תחקיר, ולא משנה מה יחשוף - חייב להיות משודר

מוזר לכתוב על תוכנית שלא צפינו בה, אבל הפעם בכלל לא קיבלנו זכות בחירה. ברגע האחרון ביטלה רשת 13 את שידור התחקיר על רמי דוידיאן, שתוכנן למחר (ראשון). דוידיאן הוא מהגיבורים המפורסמים של 7 באוקטובר.

באותה שבת תועד בלייב ע"י אדוה דדון כשהוא שולף צעירים שהתחבאו במטע סמוך למסיבת הנובה - מאז התראיין בכל כלי תקשורת, הדליק משואה, עשה הרצאות בתשלום וכתבות שבהן התחבק עם האנשים שחבים לו את חייהם. "או שאתה מת גיבור או שאתה חי מספיק זמן כדי לראות את עצמך הופך לנבל" - זה משפט מסרט על באטמן, אבל הוא תמיד רלוונטי.

"החומר שאיתי רום ומערכת 'המקור' אספו כל כך חזק שחשוב לשדרו", הסביר רביב דרוקר בסופ"ש. "כמובן שמה שדוידיאן כן עשה והוא עשה, נמצא בכתבה, כמו גם התייחסות לנושאים האחרים. מדובר בסיפורים מומצאים מהתחלה ועד הסוף. סיפורים מסמרי שיער, שלא היו ולא נבראו. לעתים הם באים על חשבון אנשים שבאמת היו מעורבים".

הקטע עם תחקירים נורא פשוט. יש שני אלמנטים שצריך לבדוק: א', האם המידע שנחשף מתבסס על אמת ועובדות מוחלטות, ב', האם זכות הציבור לדעת.

מודע בוטל שידור התחקיר על דוידיאן? האם לא עמד באחד התנאים הנ"ל? "אנו ערים לרגשות הציבור ולהשלכות משידור הפרק ומעדיפים בעת הזו לא לשדרו", היה הנימוק הרשמי של רשת להתקפלות מפוארת ולגניזת הפרק אחרי פרומואים וציפייה מתגברת.

לפי הקולות שיוצאים מהערוץ, נראה שהתחקיר מבוסס על עובדות נחרצות ועבר אישור משפטי. לפי רמת הבאזז הציבורי בשבוע האחרון (מפוסטים ברשתות ועד התנצלות פומבית של אופירה ולוינסון על היחס המזלזל כלפי דוידיאן בראיון שהעניק להם), ברור כי האדם וסיפורו נמצאים במרכז העניין הציבורי. ולכן, בהחלט זכות הציבור לדעת את האמת.

הבעיה אחרת. סיפורו האישי של דוידיאן הזדהם באינטרסנטים משונים. בעלי השפעה משתמשים בו ובגבורתו כדי להשיג משהו או להתנגח במישהו. הוא מושא להשוואות עם מעשי הגבורה של יאיר גולן, ישראל זיו ונועם תיבון, ואשכרה מתקיימים דיונים מתישים על מי הציל יותר ומי מפריז יותר. למה אנחנו מעדיפים להתעלק על אנשים פרטיים, שסיכנו את חייהם מיוזמתם, מאשר להתרכז בחקירת הגורמים הרשמיים שכשלו בתפקידם למנוע ולהציל?

לא מקימים ועדת חקירה ממלכתית כי היא בעצם התחקיר הגדול של המדינה - ונדמה שהרגילו אותנו שתחקירים מוטים מפוזיציה, שלא כדאי להאמין בהם ושכל תחקיר הוא ניסיון להשחיר, להרוס, לשקר, לתפור תיק או להפיץ נרטיב. בשנים האחרונות הצטמצמו כמות התחקירים שמתפרסמים פה, והיום יש יותר "תחקירים" שמתפקדים ככלי ניגוח, שהאמת בהם אלטרנטיבית ושהתחקירן מפוקפק.

בתחקיר שנגנז מפנה דרוקר אחריות מסוימת לתקשורת, שהעצימה את דמותו של דוידיאן מבלי לבחון את אמינות סיפוריו. בסוף, דווקא הערוץ שלו, שבחר לגנוז את מה שדרוקר כינה "50 דקות מתוחקרות עד הסנטימטר האחרון של האמת", הוא זה שעשה במכנסיים ברגע האמת.

הצעד הדרסטי של רשת מערער על האמינות וכושר השיפוט של התחקירנים שלה, מערבב שיקולים זרים בקבלת החלטות, וגם גורם לה להתקפל בפרהסיה בפני אדם שבמרכז תחקיר שנגנז (וכך נפתח פתח ללחצים שיגיעו בתחקירים הבאים). כי אם הכל אמת ואם זכות הציבור לדעת, כל תחקיר - ולא משנה מה יחשוף - חייב להיות משודר.