רשת 13 הודיעה היום (שישי) כי לא תשדר את התחקיר על רמי דוידיאן, שהיה אמור לעלות ביום ראשון הקרוב בתוכנית "המקור". רשת הסבירה את המהלך בכך ש"אנו ערים לרגשות הציבור ולהשלכות משידור הפרק ומעדיפים בעת הזו לא לשדרו".
בכתבת פרומו לתחקיר נכתב: "רמי דוידיאן הציל את חייהם של עשרות אנשים כשחילץ אותם מאזור הטבח בפסטיבל הנובה - ואף נבחר להשיא משואה בעקבות מעשיו. אבל, תחקיר מיוחד של 'המקור' מציג הקלטות שחושפות את הסיפור הלא ייאמן שלו: 'מי שאומר שהוא היה בשטח המסיבה בשעות האלה משקר שקר גס'".
לאחר מכן, רביב דרוקר עצמו פרסם פוסט ובו הבהיר: "היום בשעת צהריים מוקדמת התקשר מנכ"ל ערוץ 13, אמיליאנו קלמזוק ואמר שהוא החליט לא לשדר את הכתבה על רמי דוידיאן, שיועדה לשידור ביום ראשון ב'מקור'.
זו הפעם הראשונה שדיברנו בעניין. אמרתי לו שזו תהיה טעות חמורה, הסברתי לו על מה הכתבה, מה היא מראה, מה הערך הציבורי שלה, ביקשתי שיצפה לפני שהוא מקבל החלטה. הוא אמר שהוא רק הגיע לחתונה, אבל שינסה לקצר את שהותו שם וללכת לצפות בכתבה. הוא ביקש שנסכם שנדבר אחר הצהריים אחרי שיצפה. סיכמנו.
שעה לאחר מכן הוא כתב לי שהפרק לא ישודר ושהחלטתו סופית, שתי דקות לאחר מכן יצאה הודעה לתקשורת. את הכתבה על רמי דוידיאן הכנו - לדעתי - בהמון רגישות לכל ההיבטים של הסיפור. היו לנו הרבה התלבטויות בעניין הזה.
כל השיקולים שהושמעו בימים האחרונים בשיח הציבורי החד צדדי שהתנהל, נדונו גם אצלנו. למה לעסוק מלכתחילה במישהו שחילץ אנשים? אולי מה שעבר בשבעה באוקטובר גרם לו להגיד מה שהוא אמר לאחר מכן? בעיניי, החומר שאיתי רום ומערכת 'המקור' אספו הוא כל כך חזק שחשוב לשדר אותו. כמובן שמה שדוידיאן כן עשה והוא עשה, נמצא גם בכתבה, כמו גם התייחסות לכל הנושאים האחרים.
למה בכל זאת עשינו את הכתבה? ראשית, לא מדובר בהקצנות קלות, ניפוח קל מספר המחולצים, ממש לא. מדובר בסיפורים מומצאים מהתחלה ועד הסוף. סיפורים מסמרי שיער, שלא היו ולא נבראו. לעתים הם באים על חשבון אנשים שבאמת היו מעורבים באותם סיפורים, הרבה מקצוות החוטים שהגיעו אלינו, התחילו בכאב של אנשים שחילצו, הצילו, יצאו ונדהמו לשמוע איך הם נעלמו מהסיפור. חלק מהסיפורים צוטטו בסרט נחשב, בעיתונים ברחבי העולם, בספר חשוב.
בשנה וחצי מאז השבעה באוקטובר, דוידיאן הפך את סיפוריו לתעשיה, אינסוף הרצאות בתשלום, בארץ ובחו"ל, מסעות גיוסי כספים שנעשו עבורו לכאורה, אבל הוא מתנער מהם, מצגת, עשרות ואולי מאות ראיונות לתקשורת, בהם הוא חוזר שוב ושוב על סיפורים שלא היו ולא נבראו.
אז השאלה היא מאוד פשוטה - האם במציאות הנוכחית, מותר לשדר עשרות ומאות הופעות פומביות של דוידיאן ובהם שקרים רבים, לרבות הטחת השמצות שקריות במצילים אחרים של השבעה באוקטובר, אבל אי אפשר לשדר 50 דקות מתוחקרות עד הסנטימטר האחרון של האמת? האם לא ראוי לבדוק את הגרסה שעליה דוידיאן זכה להשיא משואה? האם חלק מהעיתונאים, שיצאו נגד השידור, התעניינו באמת בשלומו של דוידיאן, או חששו שייתקלו בשאלות איך נתנו במה לשקרים הללו, שחלקם ניתנים להפרכה במאמץ לא קשה?".
בעקבות ההחלטה לגנוז את התחקיר, נמסר מטעמו של דודיאן כי "רבים יודעים את אשר עשיתי בשבעה באוקטובר. יצאתי מביתי יחד עם רבים וטובים למטרה אחת - להציל חיים. חלק מחבריי שילמו על כך בחייהם, הרוגי מלכות של ממש, לצערי רבים אחרים לא הצלחתי להציל וזה ילווה אותי למשך כל חיי. מעולם לא חששתי מ'התחקיר' של דרוקר ושותפיו. לא רוצה מחלוקות, לא רוצה גינויים ולא רוצה לנקום באף אחד. אני מבקש גם מהציבור להפסיק עם הוויכוחים והמריבות, התפקיד של כולנו כעת הוא להגביר אחדות בעם ישראל".
ההודעה של רשת 13 מגיעה לאחר הראיון שנערך עם דוידיאן בשבוע שעבר בתוכניתם של אופירה אסייג וחיים לוינסון בקשת 12, שבו התקיפו השניים את רמי דוידיאן באשר להתנהלותו בשטח בשבעה באוקטובר. בעקבות הראיון, אלפים הציפו את הרשת בפוסטים זועמים, בהם שורדים רבים מהנובה שהביעו מורת רוח וזעזוע מ"הלינץ' התקשורתי" על דוידיאן.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"רק מי שהיה שם, יכול להבין"
בין אלפי המגיבים גם ידוענים רבים, בהם גם עיתונאית חדשות 12 אדוה דדון שביקשה לשתף את תחושותיה בסוגיה הנפיצה - כמי שהייתה עמו בשטח בשבעה באוקטובר וראתה את התנהלותו.
"את רמי דוידיאן פגשתי ביום שהגדיר מחדש את המושגים רוע, אכזריות, הפקרות וגם אומץ, רעות ואנושיות", פתחה היום אדוה את הפוסט. "יחד מצאנו את עצמנו עם אלי בוקר ושי קפלן מחלצים מבלים שעברו גיהינום", סיפרה דדון על מאמצי הצלה, שזיכו את דוידיאן בתואר גיבור ואף הביאו לכך שנבחר להשיא משואה ביום העצמאות.
דדון ממשיכה: "ראיתי במו עיניי איך רמי פועל בנחישות, באומץ ובלב ענק, בלי לחשוב פעמיים רק להציל חיים. הוא לא רצה לקחת אותי איתו. לא היה לו זמן לעצור או להתראיין, אבל כמו שחלקכם ודאי כבר מכירים קשה לומר לי לא, והצלחתי לשכנע אותו בכך שאמרתי לו שמוכרחים להראות ולתאר את מה שקורה שם כי אחרת לא יבינו שיש בנובה זירה משמעותית וישלחו כוחות.
"גם הבטחתי לו שנעזור לחלץ ברכב שלנו. וכך היה. תוך כדי השידור אפשר לראות אותו עונה לטלפונים ואומר לי שיחד איתו אנשי פטיש מחלצים. ענינו לשיחות ללא הפסקה, כשכולם ירדו מהקו. אנחנו יודעים בדיעבד שהשידורים האלה הצילו חיים. מדי פעם מקפיצים לי התכתבויות שלנו מהיום הזה ומספרים שבזכות החיבור לרמי ולאנשים בשטח צעירים ניצלו, ויש גם מי שדיברו איתנו והילדים שלהם כבר אינם. איתם אני הולכת לישון מדי לילה. גם רמי.
"את מה שראיתי שם, סיפרתי לאדם אחד בלבד. גם כשידין נפצע ועזבתי את השטח ברגשות אשם עצומים, המשכתי לנהל את החמ״ל שהתהווה ולהיות כל הלילה וכל היום שאחרי בקשר עם רמי ועם ערן מסס, שאת סיפור הגבורה שלו כולכם מכירים. אני שולחת להם מיקומים, והם מגיעים ומדווחים לי. בשמונה באוקטובר הדיווחים התחלפו בהודעות קשות להורים. אף אחד כבר לא היה חי באמבולנס, מתחת לבמות, במקררים ובמכולות הצהובות. הפנים של מי שראיתי לא ייצאו לי מהראש לעולם. הם קופצים לומר שלום ברגעים לא צפויים, בעיקר כאלה שאמורים להיות שמחים".
דדון מתארת את הקשר שנוצר בין השניים ומדגישה שאינה יודעת מה תוכנו של התחקיר שנגנז. "רק מי שהיה שם, יכול להבין. ולכן, הקשר שלי עם רמי הוא קשר לכל החיים. אני דואגת לו ותומכת בו, אין יום שאנחנו לא מדברים. עכשיו הוא עומד בפני תחקיר שאמור 'לבחון' את פועלו. אין לי ידיעה מה יעלה בתחקיר הזה.
"אני כן יודעת שהאנשים שרמי הציל הם מה שמחזיק אותו בשפיות. שלפעמים הוא צריך להעצים כדי להיאחז בדבר היחיד שעוזר לו לשמוח ולפעמים הוא רוצה לרצות. אני גם יודעת שיש מי שכועס על רמי שהוא לא נותן לו קרדיט. אני גם חושבת שרמי לא היה צריך להקטין את מעשיהם של אחרים. הוא מעד והתנצל. אני מאמינה להתנצלות שלו. האמת נמצאת בשטח, בדם, בזיעה ובדמעות של אלה שפעלו בזמן שאחרים חיכו או ישבו בבית.
"ומה שלא יהיה, אני אתמוך ברמי ואמשיך להיות לצדו כי הייתי שם וראיתי בעיניים. רמי לא חיפש תהילה. הוא פשוט נכנס לשם, ובזכותו ובזכות אנשים כמוהו רבים חזרו הביתה. יש עוד הרבה מה לחקור בשבעה באוקטובר לפני שחוקרים את מעשיו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו