להתרגש עכשיו: משדרי השחרור נמשכים - וסיפורי החטופים הופכים לדרמות טורקיות

שידורי השחרור - הפעימה הרביעית | כל הערוצים, 8:00

יש פרצופים שמלווים אותנו על פני ימי שחרור החטופים. יונית לוי, לדוגמה, תמיד שם על המסך. אפילו בשבת ב־8:00 בבוקר. גם את אורן להב רואים כל הזמן.

למי שלא מכיר, להב הוא נער מתבגר המכור לתשומת לב. עוקבים אחריו מאות אלפים ברשתות החברתיות. מכנים אותו "משפיען טיקטוק". כעת הוא צץ על המרקע מדי שידור. בשחרור הראשון, המצלמה התמקדה בו בקהל שהתאסף בכיכר החטופים. הוא ראה כי טוב, וביום חמישי האחרון כבר נדחף לפריים מבית משפחת אגם ברגר, התצפיתנית ששוחררה - התראיין, רקד ושר.

אתמול בצהריים להב עשה "לירן חולצה אפורה" בביה"ח שיבא. הוא עמד בנחישות מאחורי מרואיינת בערוץ 12, ובסיום האייטם פצח בשירת "עם ישראל חי" והישיר מבטו למצלמה. לצידו עמדה זקופה הסוכנת שלו, נוי צמח, שהצטרפה למקהלת העידוד. בתוך דקות החגיגה תורגמה לסטורי באינסטגרם ולדיונים ברשת על צומי בכל מחיר.

טיקטוקר בן 16 הוא סממן לגישה הרווחת במדינה: לאחר שסחבנו על הכתפיים את החטופים האלה זמן כה רב, תלינו סרטים צהובים, הדבקנו ותלשנו פוסטרים, צעקנו למענם, חסמנו כבישים ושילמנו בשכול כדי לשחררם - עכשיו מגיעה לנו תמורה צנועה. שירגשו אותנו, שיביאו סוף טוב ושיאפשרו לנו לרכוב להם קצת על הגב.

וכך, אורן להב חולב חשיפה, ופרשנים מסבירים שהאירועים הם הוכחה שחייבים לחזור להילחם. שרים שהתנגדו לעסקה משחררים הודעות ברכה, וקרובת משפחה מנצלת את זמן המסך שלה כדי לנאום נגד הממשלה. את הכל משדרים באריזה יפה בטלוויזיה, מבוקר ועד לילה. וכדי למגנט צופים לכל כך הרבה שעות, צריך שתהיה דרמה. ואם הדרמה לא מספקת (כי קצת מיצינו) - אז מנגנים לקהל על הלב, לוחצים על הרגש, שופכים קלישאות ועוטפים את התמונות בניתוח פסיכולוגי ובהשערות לגבי מה עברו ויעברו השבים.

ככה הפך השידור לדרמה טורקית סוחטת דמעות. סיפרו על חתונת בתו של קית', המתינו בצפייה לאיחוד של אביבה עם בעלה, שחזרו את פרידתם בשבי של עופר ובתו (ששוחררה בעסקה הקודמת), ואיך הוא ביקש ממנה בבכי שתילחם עבורו כי הוא לא רוצה למות. נו, בכיתם כבר? יופי, עכשיו תראו סרטון שלהם מתחבקים.

לכל חטוף יש סיפור דרמטי משלו, אך זה של ירדן ביבס בלתי נתפס. הטרגדיה הביבסית פרנסה את התקשורת מהיום הראשון של המלחמה, וכצפוי גם הובילה את שידורי סוף השבוע. "אנחנו חושבים על השאלה שירדן ישאל את משפחתו: איפה שירי ואיפה הילדים?", הסבירה יונית לוי, ובעצם רצתה לומר: עכשיו תבכו. לבסוף, אחרי שהכניסו אותנו לנבכי נשמתו, דאגו להבהיר: הכי חשוב זה לתת לו פרטיות.

הכי נוח לרכוב על החטופים והשבים. להשתמש בהם לצורך נקודות פוליטיות או כדי להתנגח בממשלה, לרדוף אחריהם בביה"ח כדי להידחף לשידור החי, לצבור לייקים על גבם, או לייצר מהטרגדיה שלהם דרמה סוחפת צופים.