אני מספיק מבוגר כדי לזכור זמנים אחרים. זה באמת מרגיש כמו תקופה אחרת, אבל למעשה רק לפני חודשים בודדים עוד התווכחנו בעקשנות אם ראוי לשדר תוכניות הומור וריאליטי בימים שבהם אנו מתייפחים על המתים.
אני זוכר היטב איך רשתות סערו, פוסטים שותפו ולוח השידורים התכופף על פי הודעות דובר צה"ל. אני גם זוכר איך הונהג נוהל לא כתוב שקבע כי אם נודע על מות חטופים או על חיילים שנפלו, ואם הודעת ה"הותר לפרסום" משתחררת בשעות הערב - אז על האסקפיזם להידחות למועד חלופי. אסור לנרמל מוות, אסור לתת לנו להמשיך כרגיל - כי כשנתרגל נבין שאכלנו אותה כאומה.
הערב (רביעי) דיווחו בערוצים בצער על החילוץ מעזה נתנו מניפסטים על אשמה ואחריות, וסיימו את המהדורות עם הותר לפרסום טרי על מותם של עוד שלושה לוחמים ברצועה. אף אחד לא מצמץ כשדני קושמרו ייחל לבשורות טובות והעביר את השידור לאיל קיציס ו"ארץ נהדרת". דה שואו מאסט גו און, והשגרה חייבת להמשיך במסלולה.
בערוץ המקביל, רשת 13, אפילו לא עשו הבדלה בין התכנים עם מקבץ פרסומות ומייד לאחר החדשות חתכו ישר לתככים של ״הישרדות״.
זה קונפליקט קיצוני. המתים למעשה שילמו בחייהם כדי שנוכל להמשיך בשגרה. אם לא נעשה זאת, אז על מה הם הקריבו את דמם? מצד שני, אסור שהשגרה תגרום לנו לשכוח שמצב בו מדי יום נופלים חיילים וחטופים נהרגים הוא לא המציאות שהיינו רוצים שתהיה השגרה שלנו.
ארץ נהדרת, קשת 12, 21:30; הישרדות, רשת 13, 21:30
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו