"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
עובר מסך

תחקיר המקור: השימוש בשכול בטלוויזיה המסחרית מעולם לא נראה כה אומלל ומכמיר לב

הכתבה של רביב דרוקר על התקרית הקשה במבצר בלבנון צבעה את קהתי ז"ל כפעיל מוביל במחאת קפלן ואת ארליך ז"ל כמתנחל משיחיסט • המצלמות שלו תיעדו שתי משפחות שכולות חובטות זו בזו כמו בזירת גלדיאטורים להנאת הקהל שבבית • באמצע נמצא צה"ל, מנסה לרצות את כל הצדדים ומסתבך בשקרים

,עודכן
0השמעה
אביו של גור קהתי ז"ל באירוע לזכרו של ז'אבו ארליך ז"ל. צילום: מתוך "המקור"

המקור - ההיתקלות במבצר בלבנון | רשת 13, 21:30

לפני כעשור, אחרי עוד יום מבאס בהיסטוריית המדינה, צייץ בטוויטר העיתונאי דב אלפון משפט שעם השנים יהפוך למצוטט ביותר בהיסטוריית הפלטפורמה: "ישנם האנשים הטובים שמצקצקים בלשונם ואומרים בהפתעה, לאן הגענו. מה פירוש 'לאן הגענו'? הגענו בדיוק לאן שהלכנו!"

ומאז, הכתובת מרוססת על הקיר בענק ובצבע דם. כל הדגלים האדומים הונפו, ונדמה שהוסכם על כולם שהמדינה דוהרת בעיניים פקוחות ובתודעה מוחלטת לעבר תהום. ועדיין, תמיד נופתע מחדש כשנבין עד כמה מעופשת התחתית שהגענו אליה.

נוח להיראות מופתעים. חונכנו אחרת, גדלנו על ערכים ועל מוסר ועל נורמות ועל כבוד, אבל בתחתית של התחתית שוברים שיאי שפל מדי שבוע. מוסר וערכים מקבלים פרשנות מעודכנת, פרות קדושות נרצחו, והשכול כבר לא קדוש יותר. הוא כלי לרכוב עליו להשגת מטרות - כדי לקדם מלחמה, לקדם עסקאות שבויים, לקדם התיישבות בעזה, לקדם פיטורי יועמ"שית, או סתם כדי למכור סופגניות מצופות בסמל החטופים.

רביב דרוקר מציג את התחקיר על התקרית בלבנון. קבע, במרומז, כי דמו של גור על ידיו של ז'אבו,צילום: מתוך "המקור"

השימוש בשכול בטלוויזיה המסחרית מעולם לא נראה כה אומלל ומכמיר לב כפי שהשתקף אמש מהפרק של "המקור". רביב דרוקר הוביל תחקיר נוקב, שהעלה שאלות על ההתנהלות המבצעית באירוע, שבו נפלו בלבנון סמל גור קהתי ז"ל והאזרח זאב (ז'אבו) ארליך ז"ל. אולם לצד המחדלים, עיגול הפינות והגרסאות הסותרות שהוציאו את צה"ל רע, היה בפרק משהו אחר מטריד מאוד.

אחרי שדרוקר צבע את קהתי ז"ל כמי שיחד עם משפחתו היה פעיל מוביל במחאת קפלן, ואת ארליך ז"ל שנהרג לצידו - בתור מתנחל משיחיסט שנכנס בקומבינה לשטחי עימות כדי לקדם פנטזיות ימין קיצוני - הוא קבע, במרומז, ובתמיכת משפחת קהתי השכולה, כי דמו של גור על ידיו של ז'אבו. אם תרצו, שהשמאלני נהרג כי צה"ל נסחף אחרי ארכיאולוג מטורלל.

שיא הפרק היה התנגשות בלתי נמנעת בין משפחת קהתי הזועמת לבין סביבתו של ארליך, כשזו באה לפוצץ אירוע לזכרו וצירפה את המצלמות של דרוקר, שתיעדו שתי משפחות שכולות חובטות זו בזו כמו בזירת גלדיאטורים להנאת הקהל שבבית. אולי רק ככה, חושבות המשפחות השכולות, ימצאו איזושהי משמעות במוות של יקירן.

והכי נורא, שצה"ל נמצא באמצע. מנסה לרצות את כל הצדדים, מסתבך בשקרים, ממסמס תחקירים וכבר לא הכי מוסרי בעולם, וכנראה הכי פוליטי שהיה מעולם. איך הגענו לכאן? הגענו בדיוק לאן שהלכנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר