"מעולם לא עניין אותי הסיקור שלי בתקשורת. לא רציתי להשתלט עליה - רציתי לגוון אותה", טען אתמול נתניהו על דוכן העדים, ויום השידורים המיוחד שהוקדש לסיקור פתיחת עדותו היה הזדמנות להיווכח בתוצאות של מעשיו. לא משנה אם הוא יזוכה או יורשע בסוף משפטו, דבר אחר כבר לא ניתן לשינוי או לתיקון - נתניהו הרס את התקשורת הישראלית.
שמונה שנים ציפינו לרגע הזה, ובסוף קיבלנו אירוע מאוד לא טלוויזיוני, שהתנהל מאחורי דלת נעולה. אפילו הדמיית AI, כפי שנתנו ב־i24NEWS, לא סייעה להקל את סבל הצופים. "אנחנו במצב מוזר", התנצל אודי סגל, "אנחנו משדרים הצגה תקשורתית־ציבורית־פוליטית, אך השחקנים נמצאים באולם סגור ואנחנו לא רואים אותם. אנחנו רק קוראים את התמליל ומשמיעים פרשנות".
שבע שעות של פרשנויות, ועדיין לא הבנו מי צודק. מה שכן ניתן להבין בקלות זה מי נגד מי. כל ערוץ בחר לעצמו זווית סיקור מסוימת, וטפטף לצופיו את כל המסרים והנרטיבים הדרושים. בשעה שב־12 ניסו לאזן בין ניסים ואטורי לגיא פלג - ב־13 השתלטו רביב דרוקר וברוך קרא על המסך וסיפקו בדיקת עובדות לכל משפט שיצא לביבי מהפה.
בינתיים, בערוץ 11 הגישו מיקרופון למרואיינים שמעוניינים לסגור אותם - כמו עידית סילמן, שאמרה להם: "אנחנו אמנם בכאן 11, אבל צריך לומר שהעם נמצא בערוץ 14. העם נמצא ב'הפטריוטים', כי שם אומרים את האמת".
בערוץ 14, כצפוי, הבהירו לצופים שהתיקים קרסו מזמן, ומוטי קסטל דיווח בהתרגשות מהאולם: "נתניהו הפריך עכשיו בצורה מאוד משכנעת חלקים נרחבים מכתב האישום". כדי לבאר היבטים חוקתיים בזיכוי המתקרב, הוזמנה לאולפן של 14 המשפטנית טליה איינהורן (שבנה ישראל איינהורן מעורב בפרשת פלדשטיין), והיא דאגה לספק פרשנות שהייתי אומר שהיא אובייקטיבית, אבל יש גבול לציניות שלי.
חמישה ערוצים - אפס אובייקטיביות. אין דרך להבין מה קורה בלי לעבור דרך מסננת של דעות וספינים. בודדים הם האנשים על המרקע שאני יכול לומר כצופה שאני מאמין לכל מילה שלהם. וזה מה שנתניהו עשה לתקשורת הישראלית - הרס אותה מבפנים. הוא לא גיוון, הוא החריב. הבחישה האובססיבית שלו, שבגינה הוא גם הועמד למשפט, הובילה למיטוט ערכי הבסיס של העיתונות. והתקשורת - איבדה פרופורציות, השתגעה בניסיון לרצות מחנות פוליטיים ובעלי שררה, והפכה כלי שרת בהנדוס תודעת האזרחים.
שוק התקשורת הנוכחי - זה שנתניהו דאג לגוון, לעצב ולשתול בו שליחים, לסגור גופי שידור ולפתוח אחרים, וכמובן להשפיע על תכנים ועל צורת הסיקור - הוא היום שוק מפולג, עם ערוצים שמתחלקים לשניים: או מוטים חד-צדדית, או אובססיביים לאיזון מדומה בין אמת לשקר, בין מחנה אחד לאחר. עיתונאים ופרשנים מוגדרים רק בהתאם לעמדות פוליטיות, הכל אינטרסים, והטלוויזיה מפוצלת בין "אנחנו" ל"הם". ביבי הפך את התקשורת לאמצעי שמתדלק את הפילוג בעם - פילוג שהוא עצמו מקדם כראש ממשלה.
אם גם ביום שבו ראש ממשלה מכהן עולה להעיד כנאשם, כל הערוצים הרגישו צורך לספק מפגן מתיש של הנדוס תודעה, פרשנויות מוטות והדהוד מסרים ונרטיבים, הם בעצם הוכיחו שזה לא משנה אם נתניהו ייצא זכאי או אשם - הוא הצליח במשימתו להחריב את התקשורת ולכופף אותה לטובתו האישית והפוליטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו