לקראת חצי גמר האירוויזיון, מאלמו 2024
סיקור האירוויזיון במאלמו הוא כמו משחק של "חפש את הפרובוקציה". מספיק להקשיב לצמד הפרשנים הישראלים, עקיבא נוביק ואסף ליברמן, מתעסקים כל חצי הגמר הראשון בחלוקה מעשית של המשתתפים לעוכרי ישראל, אנטישמים או חברי אמת - כדי להפנים כמה תחרות שבהגדרתה היא א־פוליטית נהייתה הכי פוליטית ולאומנית בעולם.
המשלחת הישראלית חוגגת את עלייתה של טלי גולרגנט לגמר האירוויזיון // ניצן לבנת, כאן דיגיטל
האירוויזיון, כמותג, בחר לעצמו קו ליברלי ופרוגרסיבי; ערכים של קבלת האחר או שוויון בין מגדרים ומדינות - מובלטים. לא לגזענות ולחרמות, כן לאהבה חופשית. הרי לא סתם הלוגו הרשמי מעוצב בצורת לב.
אבל אירופה של 2024 לא בדיוק שם, והקריאות להחרמת ישראל הן רק תסמין. אג'נדות נדחפות לשירים ולביצועים, זמרים מביעים דעות אישיות, הצבעות מחאה הפכו ללגיטימיות, ומדינות שלא הסתדרו עם הרוח השלטת - למשל, החיבוק הלהט"בי והקריאה לשלום - פרשו או סולקו (רוסיה, טורקיה, הונגריה ובלארוס).
האירוויזיון הוא לא רק תחרות פוליטית, אלא זירת קרב לאומנית תוססת. השירים הם רק תירוץ כדי להיפגש ולריב זה עם זה לבושים בגדים צמודים ומוזרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו