טרור פסיכולוגי או זכות הציבור לדעת: האם היה צריך לשדר את הסרטון של הירש?

שידור סרטונים שצולמו בשבי חמאס תמיד יעורר אמוציות בקרב הצופים בהם וגם יציף רצון לקדם עסקה להחזרתם. לכן התקשורת קוראת להם "טרור פסיכולוגי" - כי פרסומם בטלוויזיה בדרך כלל יתנגש ברצונות של המנהיג וממשלתו שמעוניינים להוריד כמה שאפשר את המחיר על שחרור חטופיה.

ולמרות שמדובר בסרטוני תעמולה לא מתוחכמים במיוחד, הערוצים הממוסדים דאגו מאז תחילת המלחמה לצנזר אותם מהציבור. לפעמים הראו לנו קטעי סטילס מטושטשים, אחר כך שלחו אותנו לחפש את החומרים בטלגרם, ובמקרים רבים בתקופה האחרונה כלל לא דיווחו לציבור על קיומם של סרטונים חדשים שיצאו מעזה.

בעבר לא היה בכלל ספק - זכות הציבור לדעת. צילומי הווידאו של נחשון וקסמן וגלעד שליט בשבי הוקרנו בערוצים הישראלים, ואף אחד לא התלונן שזה טרור פסיכולוגי. אבל מאז 7 באוקטובר כל מה שנותנים בטלוויזיה זה בעיקר תעמולה צה"לית והסתרה של מידע או סרטונים שלא נוח לצפות בהם.

הפעם, באופן חריג ונסיבתי, אישרה (ואפילו ביקשה בנימוס) משפחתו שלהירש גולדברג־פוליןלפרסם בתקשורת הישראלית את הסרטון של בנה כפי שפרסם חמאס. הוריו של הירש, שמרבים להתראיין בתקשורת האמריקאית ולשמר את השיח על הצורך בעסקה, מודעים למניפולציה התקשורתית שמנסה ארגון הטרור לעשות באמצעות פרסום הסרטון - ועדיין החליטו כי למען קידום המאבק חובה להראות לציבור את אות החיים שקורע את הלב, מזכיר שאנחנו מאבדים מדי יום עוד ועוד חטופים, וגם מבקר את נתניהו וממשלתו.

מבין מהדורות הערב של הערוצים, רק חדשות 13 שידרו את רוב הסרטון של הירש (שנערך ברגישות לכתבה מעמיקה). בכאן 11 הביאו שניות בודדות ממנו, בערוץ 12 נתנו לגלעד שלמור לסכם את הפרטים מבלי להראות כלום, ורק ב־14 דחקו את האייטם למעמקי המהדורה, ומי שמצמץ - פספס. יותר מ-200 ימים הירש ואחרים סובלים בשבי, ואם נתעלם ממצבם - הם לא יחזרו.