כשכוכב אחד מעז, ונופל. צילום: צילום מסך, קשת 12

"הכוכב הבא" מזיעה ממאמצים לרגש ולחבק

למרות ש"הכוכב" בגלגולה העכשווי נקראת "מהדורה מיוחדת" היא עדיין סוחבת עליה את תחלואי הריאליטי הנדושים, גם אם מתאמצים להסתירם • אם 7 באוקטובר הוא הטראומה הלאומית שלנו, אז "הכוכב" היא הפוסט טראומה

מי שלא בוכה בימים האלה עלול להיחשב לאדם חסר לב. הנורמות התעדכנו והתרככו, והיום מותר לבכות מהכל - ראיון בטלוויזיה, סרטון בטיקטוק או הצהרה של דובר צה"ל. הטריגרים מרובים והחסמים הוסרו. כל כך לגיטימי לבכות פתאום, גם במשדרי החדשות, עד שבכל אולפן מחזיקים ממחטות בהישג יד. אז מדוע, אם כל כך קל לטפטף דמעות, תוכנית כמו "הכוכב הבא" מזיעה ממאמצים לרגש ולחבק?

בשעה שהפריים־טיים מתמלא בתוכניות טוק־שואו, "הכוכב" היא ניסיון חריג להחזיר אותנו לחממת הריאליטי שהיתה קודם. שמה הוחלף מ"הכוכב הבא לאירוויזיון" ל"מהדורה מיוחדת", אך הפורמט נשמר. שירה מאחורי מסך שמורם באולפן צבעוני ומואר מול כיסאות ריקים ובלי מחיאות כפיים. מדברים אירוויזיון, אבל מתעסקים במצב ומקשרים הכל למלחמה. כמו המתמודד אתמול שהקדיש שיר לבן דודו שנרצח בשבת השחורה, והרוויח הצבעות.

במוקד, עדיין יותר מדי שופטים שמסננים בעדינות מתמודדים שמייצגים את עם ישראל על שלל מגזריו וצבעיו. חיילים או זמרים בפנסיה, בוגרי תוכניות שירה, בנים ובנות של מוזיקאים. מקבץ של דמויות שונות, ששרות כולן בלדות נוגות וסוחטות דמעות. חסר לכם שלא תבכו.

אחוז גבוה מהרגיל הם זמרים דתיים שנרשמו לריאליטי כדי להיאבק על כרטיס לאירוויזיון. זה משחק לא הוגן עם מבוי סתום כי ידוע שלא ניתן להשתתף בתחרות הזמר האירופית מבלי לחלל שבת. מי שזוכר, להקת שלווה פרשה מחצי הגמר של "הכוכב" (למרות שסומנה כפייבוריטית לניצחון) אחרי שהבינה כי אין מנוס מחילול השבת באירועי האירוויזיון.

כולם מודעים למלכוד, ולמרות זאת יהודה סעדו, אדל זלצר ואחרים בוחרים להתחרות. האם הם מכוונים לניצחון או רק רוכבים על הפרסום? מה שאני מנסה לומר זה, שלמרות ש"הכוכב" בגלגולה העכשווי נקראת "מהדורה מיוחדת" היא עדיין סוחבת עליה את תחלואי הריאליטי הנדושים, גם אם מתאמצים להסתירם.

אסי ורותם כלואים בתוך הקונספציה,

אם 7 באוקטובר הוא הטראומה הלאומית שלנו, אז "הכוכב" היא הפוסט טראומה. היא הקונספציה המאוסה של הריאליטי הישראלי המיושן, שעל אף המצב ממשיך להשתמש עלינו בכלים המוכרים. הליהוק הצבעוני, סחיטת רגשות ודמעות, חיבור האסקפיזם למציאות, אחדות מזויפת, ותחרות שבה גם ככה ההפקה קובעת הכל.

אחרי 7 באוקטובר המדינה לא תחזור להיות מה שהיתה קודם. אחרי שבעה באוקטובר, גם הריאליטי הישראלי לא צריך להישאר כלוא באותה הקונספציה. הוא חייב להתכוונן מחדש ולשנות טון ומהות. בכינו כבר מספיק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...