"הכוכב הבא" תחזור הערב בעונה חדשה בקשת בפרק מותאם כולו למצב שצולם רק ביום חמישי האחרון. הפרק ייפתח בנאמבר של השופטים ובלי נוכחות קהל. הראשונה שתשיר בו היא חיילת מלהקת חיל החינוך שמקדישה את השיר "אולי" (במקור של אביב גפן) לחברה שלה, חיילת באוגדת עזה, שנפלה במלחמה.
הפרומו עמוס הרגש והדמעות כבר באוויר. מאחורי הקלעים היו הרבה התלבטויות האם להעלות עם העונה החדשה או לחכות עוד קצת, וגם הצופים חצויים. אני בעד החזרה למסך ואסביר. האירועים הקשים בחודש האחרון השתלטו עלי והביאו אותי למקומות לא טובים: חרדות, בהלה מתמשכת, מצב רוח ירוד וסיוטים בלילות. הצפייה המתמשכת בחדשות התישה אותי. כבר שבועיים שאני הולך עם הגב תפוס ומוחזק כי בטוח שבעוד רגע יורים בי מאחורה, חרדה שנוצרה בעקבות סרטון שצפיתי בו.
בכל פעם שאני אוסף את יבז, הכלב שלי, אני בטוח שמחבלים יתנפלו עלי, וכשטנדר לבן עובר מולי, רגל ימין משתתקת לי. אני גם זוכר שיש מקרים קשים יותר – והלב שלי והרחמים שלי איתם. אבל זו לא תחרות.
אני יודע שצפייה ב"הכוכב הבא" או בכל תוכנית/סדרה שאינה חדשותית לא מפחיתה מהעצב שלי על המצב ובטח שלא מהדאגה לחטופים. היא בסך הכל תוציא אותי להפסקה של שעה מהמלחמה בחוץ ומהטרור שמתחולל לי במוח.
מצד שני, אני גם קורא תגובות אחרות - שזה מוקדם מדי, שאנשים עדיין באבל ואיך אפשר בכלל להתחיל לחפש נציג לאירוויזיון כשיש לנו מעל ל-200 חטופים. הכל נכון וברור, ובסופו של דבר זו תהיה בחירה והחלטה אינדיבידואלית של כל צופה.
להערכתי הרייטינג יהיה גבוה מאוד, ואחרי "הכוכב הבא" יותר ויותר תוכניות שאינן חדשות יחזרו למסך, וטוב שכך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו