הדוקו של אביב על אביו: סרט זיכרון מסוג מיוחד

יש אנשים ששופכים את הכסף שלהם על פסיכולוגים רק כדי לאחות איכשהו שריטות עמוקות שחרטו בהם הוריהם. ויש את אביב גפן, שהקליט על זה שירים ואלבומים, ודיבר בלי סוף בראיונות, ואז כתב על זה סדרת דרמה, ועכשיו גם יצר סרט דוקומנטרי, "אבא. סיפור", שמנסה לפענח - אולי בפעם האחרונה - את סודות הקשר השבור שלו עם אביו יהונתן גפן.

"אבא דיבר את השפה של הילדים", מתאר אביב בדוקו את הצלחת האלבום האייקוני "הכבש ה־16", "הוא היה מעולה עם ילדים, כל עוד זה לא הילדים שלו". המרמור הידוע והמוכר הנ"ל נוכח בכל פריים של הסרט ששודר אמש בקשת 12, ובכלל מהווה מוטיב חוזר ביצירותיו של גפן הבן לאורך הקריירה. עם זאת, משהו השתנה. רציתם שינוי? יופי, כי הנה הוא בא.

נדמה כאילומותו של יהונתן גפן לפני חצי שנה, שבעצם היה המניע לייצר את הסרט הזה על אביו, גם דחף את אביב לספק עבורנו יצירה אחרת מכל שהכרנו קודם לכן. מקבלת יותר, בוגרת בהרבה, מחבקת ומהפנטת.

לאורך שעה עובר גפן בין נקודות מפתח בחיי אביו, משחזר אותן עם חברים ובני משפחה (נורית גפן, שלום חנוך, דני ליטני, דיוויד ברוזה, יהודית רביץ, יאיר לפיד ואחרים), שואל שאלות חטטניות, נובר בפצעים אישיים וחותר לאמת. הוא מבליט את ההצלחות, אבל בו בזמן קופץ ראש לחורים שחורים בהיסטוריה של אבא - כגון טראומות משפחתיות, אלכוהוליזם, קנאה והזדקנות – ויחד עם זה חווה מול המצלמות תהליך הבנה והכלה כלפי דמותו של אביו.

המסקנות אותן הביא למסך מאירות את יהונתן גפן בעין אחרת. יותר הוא כבר לא האבא השיכור, המזניח והבוגדני, אלא איש אמיץ, שסחב הלם קרב ממלחמת יום כיפור, שלא ידע איך לאהוב ועדיין מאוד השתדל. "הוא ניסה", מודה אביב גפן, אולי לראשונה בפומבי, ומעבד את ההפנמה שלו לסרט זיכרון מסוג מיוחד, עוקצני וביקורתי, אבל מפוצץ באהבה.

"וככה אבא. סיפור" מזקק את יחסי אביב ואביו לסרט נהדר, מרגש ואותנטי, שכאילו התבשל במשך חמישים שנה ומוגש כעת בטמפרטורה הכי נכונה שאפשר. סוף סוף אביב גפן הצליח להגשים את השורה שכתב לפני יותר משלושים שנה: "הבן אדם הזה הוא האבא שלי בדיוק".

"אבא. סיפור – סיפורו של יהונתן גפן", קשת 12, 21:15